בנוגע לילדים...

בקשר לעומס הלימודים, אני בהחלט מחיתי בבית הספר על כך, זה מיותר ולא מוסיף כלום, והכל נובע מתחרות שבין בתי הספר! זו ממש בעיה, ואני הייתי מארגנת את ההורים להתלונן על כך, יש גבול לכל תעלול, פשוט ממאיסים על התלמידים את החיים.
בקשר למבחנים, אני בהחלט הייתי נותנת לה להיכשל ולא ללמוד, זה המורה הכי טוב, הנסיון! הי א תלמד שאם לא לומדים נכשלים!
בקשר למריבות, אמרתי את דעתי, אני לא מאמינה בהפקרות של ג'ונגל שכל החזק מהשני יתגבר עליו, אני יודעת שזה מאד אין יום לומר שלא להתערב, אני אני מתנגדת לזה.
נכון שבמריבות קטנות אפשר להעלים עין, אבל לא מעבר לזה, אי אפשר שהחזק יגבר והחלש יצטרך להכנע! אם יש חוסר צדק, חובתינו כהורים להתערב.
שוב המינון, האיזון, הכל צריך להילקח בחשבון.
אגב, עם לימודים צריכים להזהר לא להשניא זאת על הילדים, גם כאשר מכינים אתם שענורים לעשות את זה בכיף, כדי לתת להם רצון ללמוד ולהנות מזה, כי לימודים יכולים להיות כיף, כמובן בלי ההיסטריה של בתי הספר שמעמיסים בלי כל פרופורציה עלהתלמידים

מישהי - את צודקת

לגבי השיעורים .אין הרבה מה לעשות עם זה כי דיברנו עם המורה , ורק לתלמידים שעברו כל מיני אבחונים נותנים הקלות , אבל לתלמידים האחרים אין שום הקלות בשיעורי הבית או במבחנים.
אצל רובם ההורים עוזרים והורים שאין להם את הזמן לעזור לוקחים מורים פרטיים (תלמידים בכתה יב' / סטודנטים וכיוב' בתשלום) כמה שזה נשמע הזוי בכתה ג' !!!
אני אנסה לשנות את הגישה ולא להלחיץ אותה לגבי השיעורים והמבחנים, כי חבל לי לקלקל את מערכת היחסים שלי עם הילדה בגלל זה.
לגבי המריבות= אני מנסה להפריד בינהם כמה שיותר כרגע... היום למשל הבן שלי הלך לחברה שלו ואליה הגיעו חברות משלה...
וכשהוא חזר מהחברה היא שמחה לראות אותו...


ורועי - המון תודה על תגובתך ! אני אשוחח עם הפסיכולוגית של הבן לגבי הדברים שמציקים לי.

תודה על תגובתך מהבוקר!

אני למדתי שכדי להשיג דברים צריכים לארגן קבוצה, ככה יספרו אותך ויתיחסו אליך.
את לא ההורה היחיד שסובל מהעומס הבלתי נסבל וגם לא מוצדק, כי מבחינה דידקטית, הילדים לא מתקדמים מזה, להפך!
לכן תארגני קבוצה של הורים, אפילו חמישה, תקבעו זמן עם המנהל, תראו לו במה המדובר, תבקשו לדבר עם היועצת, ותפעילו לחץ, דברו עם המורים, תסבירו שזה לא שלילד שלכם יש בעיה, הילד שלכם 100 אחוז, הבעיה היא אצלם כי הם דורשים דברים שאינם סבירים

בין הרצון שלי להתפתח אישית מקצועית ,לבין להישאר בעבודה הנוכחית שלי שלא מאפשרת לי להתקדם מקצועית , אבל כן מאפשרת לי לגדל את הילדים , לעזור להם בשיעורים, ללמוד איתם למבחנים, לעשות איתם דברים, להיות איתם כשהם חולים, להשקיע בהם וכו'.

אני חושבת שהצורך שלי לקחת על עצמי את כל העול של השיעורי בית והמבחנים של הילדה/ ילדים שלי נובע כדי להמלט מעצמי... מהצרכים שלי.
אני לא אמורה לקחת את השיעורי בית האלה בצורה כל כך קשה......אז נניח והיא תיכשל ? מה יקרה? ביג דיל!

וזה עוד משהו שאני צריכה לחשוב עליו טוב טוב.
שאם אני מחליטה לקדם את עצמי מקצועית שז"א לעבוד יותר שעות וכו' אני עשויה להחמיץ ולפספס הרבה דברים שאני יכולה לעשות כרגע עם הילדים שלי .

כי בעצם לכל בחירה יש מחיר .
האם זה שווה לי את המחיר?
האם זה משהו שאני באמת רוצה ?

אני מאמינה שכל החלטה שאחליט תהיה טובה עבור הילדים שלי (גם אם זה אומר להיות איתם פחות זמן ) כל עוד אני אשדר שלמות פנימית עם עצמי.


טוב לפחות אני שלמה עם הלימודים שלי ...זה נותן לי המון סיפוק נפשי :)..

אני מאד מבינה את ההתלבטות.
את הבחירה שלי אני עשיתי, ובשנים הקריטיות של גידול הילדים הייתי אתם, על חשבון ההתקדמות שלי, רק לאחר מכן הרשיתי לעצמי להתקדם בקריירה שלי פול ספיד, היה לי חשוב לתת להם את מה שמגיע להם
חשוב מאד האיזון בין הדברים, מצד אחד שאת תהיי מסופקת, ולא תרגישי כלואה, אך מצד שני לזכור שאילו שנים מאד חשובות לילדים והם צריכים אותך

זה לא היה ממקום שאני מרגישה ששמים לי רסן, אלה מתוך רצון להתחשבות .
נו טוב, מה זה כבר משנה , אולי הייתי צריכה להקשיב ,ף לקול הפנימי שלי.......
מה כבר חשוב.....
מה זה כבר משנה........
אני לא מרגישה שיש בכלל איזה שהוא טעם במשהו.
מה זה עוזר להתחשב, להיות נחמד להיות אמפטי ומבין?
בזמן שיהתה שביתה של המנחים , היתה לנו פטור מהגשת עבודות.
אבל אני יודעת שהם מקבלים על זה כסף , אז כתבתי למנחה שלי שאני מאוד מעריכה את זה שהיא כן ניסתה ללמוד אותנו ,למרות השביתה , ושאני חושבת שמי שעוזר לי ומתחשב בי, אני אשמח ביותר לעזור לו, איפילו בדבר הקטן ביותר.
בגלל זה אני אשלח את העבודות , למרות שאני יודעת שזה סכום קטן, אבל אני אעשה את זה כמשהו קטן ועוד כתבתי לה, שאני יודעת שהיא לא תהיה מזה עשירה ושזה מעצבן לבדוק עבודות אבל זה עיקרון אצלי , שמי שעוזר לי, אני אעזור לו .
נו ומה עזר לי בחיים ?
כלום!!!!!!
אאחרי השביתה היא המשיכה להיות מגעילה אליי .
ולא עשיתי את מתוך חנפנות , והייתי מסתדרת גם בלי העבודות.
סתם רציתי להודות לה באיזה שהוא אופן , והיא אולי צחקה עליי\, אבל אצלי עקרונות זה סלע .
אותו דבר בעבודה , כול היום אמרו לי יעל , אכפת לך לנקות את הסירים,? יעל אכפת לך לנגב את הישבן? יעל אכפת לך להחליף חיתולים?ובסוף אחת הגננות אמרה לי , יעל אכפת לך , לנקות את השרותים?ואז אמרתי בצורה יפה שזהו. ניקתי המון היום .
אז היא קצת עשתה לי פרצוף ,אבל היתה בסדר איתי .
אבל עדיין זה ניראה לה מובן שאני אעשה את זה .
נו טוב ....אלך לי

אני לא יודע מספיק פרטים כדי לייעץ, אבל אם את מרגישה שיש שינוי בתנהגות של בתך, שווה לנסות האם משהו מציק לה (ההשעה שלך לגבי הקנאה באחיה אינה מופרכת כמובן) ואולי באמת גם להיוועץ בפסיכולוגית. מריבות בין אחים הם דבר טבעי ושכיח וישנן גישות שונות להתמודדות איתן. עם זאת, מכיוון שאני מניח שגם בעבר היו מריבות, צריך להבין מה השתנה ולמה דרכי ההתמודדות שלך אינן יעילות יותר.

רועי