זהירות לא שאלה , אבל קשור לנושא הפו

שקיבלתי דחייה להגשת ה ממן האחרון , ואין לי יכולת לסיים אותו בזמן , לא כמו שמצבי כרגע .
המנחה לימדה אותי, התחתנה אתמול , אז אולי יהיה לה מצב רוח , לתת לי עוד דחיה.
אבל הסיכויים הם מהנמוכים ביותר.

יש גם ימים כאלה....
אני מקווה שהיום את מרגישה טוב יותר .

תודה על העידוד .
גם היום ,היה לי יום לא פשוט או...פשוט היה לי יום........
חחחחחחח
אני מרגישה קצת יותר טוב.
לא אכביר במילים כמתבקש אזרק נותר אלהליךה טוב, ושתהיה שבת נעימה לכול קורא ובאי הפורום.

יש לך המון חוויות מהעבודה שלך
תתחילי לכתוב אותם באופן מסודר
תקראי לספר 'מיומנה של גננת' או משהו דומה.
אחר כך תתני למישהי שתערוך לך את הספר. יש הרבה הומור במה שאת כותבת, הרבה חוכמת חיים, ובהחלט זה יכול לעניין אנשים.
והתועלת עבורך כפולה ומכופלת
ראשית ברגע שתכתבי תראי את הדברים בפרספקטיבה אחרת, דברים שמעצבנים אותך, יראו לגמרי אחרת לאחר שתקראי אותם כמישהי מהצד שקוראת.
כתיבה תתן לך פורקן
ומעל לכל, תהיי סופרת בישראל, מפורסמת, ומוערכת.
בכל פעם שקורה משהו, בין אם זה עם ילד, עם בעיות שלו, עם התמודדות, עם הסתכלות על דברים, עם בעיות שקורות בגן, כמו שיטפון ואחרים, תעדי את הכל בכתיבה, יש הרבה מסר במה שאת כותבת, ועם עריכה נכונה זה בהחלט יכול להיות ספר מוצלח.

תכתבי גם על המגבלות שלך, את יכולה בכלל למקד את הספר בך, למשל 'מיומנה של דסלקטית', ואז גם לשלב את הבעיות שלך וגם את החוויות שלך בגן, אני ממש חושבת שזה יכול להיות ספר מאד ברמה. יש לך מודעות, יש לך רצון לנתח דברים, ואת אוהבת להביע את מה שקרה, ומה שאת חשה, כל אילו הם מרכיבים מצוינים לכתיבת ספר.
צריכים למנף את הבעיות שיביאו לנו תועלת! ודוקא מה שלא הולך חלק הוא המרכיב הטוב הספרותי, עושה את זה מענין ומאתגר

תודה המחמאות .
אני חושבת שזה מגיע לילדים ולא לי , כי הם אלו שעושים את הדברים שעלהם אני מספרת לכם..
הם ילדים ממש טובים , וכול אחד ואחד מהם, הוא ממש עולם ומלואו.
בחיי עבדתי בהרבה גנים בחיים שלי , ולא יצא לי ככה אפ פעם כול כך להנות ולצחוק מהדברים שהילדים עושים .
לכול אחד מהם יש את האופי , ודברים מצחיקים שהוא עושה .
הקטע הוא, שזה לפעמים מתווך תמימות שלהם , וזה מצחיק, כי הראש של המבוגרים, לצערי הוא כבר מקובע על דברים שכלתיניים ומקובעים.
למשל יש ילד שהוא לפי דעתי , גאון מוסיקלי, יש לו שמיעה אפסלוטית , והוא מצחיק אותנו כשהוא לוקח מקלדת שבורה , ושר לנו שירים של בוב מראלי , והמקלדת היא כמו גיטרה.
בכלל הוא אומר חלק מהמילים באנגלית מהשיר , למרות שהוא לא יודע לדבר אנגלית , וחלק בגיבריש .
בנוסף הוא אומר לנו מילים בערבית שהוא למד מרחוב סומסום .
אני יודעת לדבר ומבינה ערבית , אז אני יודעת מה הוא אומר .
טוב סליחה קצת ניסחפתי ....
אפשר לכתוב ספר מצחיק רק מ הילד הזה .,תאמיני לי, שיש עוד הרבה .
האמת היא שלסבא שלי זל היתה הוצאה לאור של ספרים , אבל אפ אחד מהמשפחה לא רוצה להמשיך את העסק שלו, כי לא רוויחית ויש הרבה הרה הוצאות . פעם היא היתה מצליחה , אבל בימינו .... ו
ואת צודקתשאולי אם אני אכתוב את זה ממקום שלך ליקויית למידה , זה גם יכול לשבור סטיגמות , שיש , עלינו, וגם חלק מהקושי של הליקויי למידה בא לידי ביטוי , בעבודה למשמל קושי באירגון , קושי בקשב ובעיקר בהתראגנות , וכו.....
שוב תודה ואני ביום ראשוןם אתן נשיקה, לכול אחד מהילדים כאות תודה למחמאות שקיבלתי , שמגיעות גם להם.
לפעמים אני הולכת בר5חוב, ניזכרת בשמשהו שמישהו עשה , או בכמה דברים , ומתחילה לצחוק .
אני גם מזדהה לגמרי עם השיר של יהודית רביץ , ,"את עושה אותי אימא"
חוץ מהמשפט הזה של את עושה אותי אימא , אני נתקלת בכול משפט מהיר כול יום בעבודה .
ובמיוחד עם , הקטע בשיר שהיא אומרת
"מספרת לי דברים שעוברים לך בראש איך אני כבר גדולה ואת בת 3 "
יאללה הגזמתי שבת שלום

תכתבי, תכתבי, בלי תכנון, ואחר כך מישהי תעזור לך בעריכה ובחלוקה של הספר, העיקר שאת 'הבשר' את תכתבי בצורה אוטנטית מהשטח. זה פשוט יכול לשנות לך את החיים! ויש לך את זה!!!
אגב, יתכןו את יכולה למצא איה עתון שמוכן לתת לך פינה שבועית, אפילו עיתון מקומי או לא ידוע, זה יתן לך את הפוש

שוב שלום
ואוו אהלוואי שכול האנשים שאני מכירה , היו מאמינים בי ככה.
תודה .\
אני אחשוב על זה , ואולי אכתוב משהו , מנקודת המבט של הגננת בעלת ליקויי הלמידה. אני מרגישה שיש לי הרבה מה לספר, עם אבל ניראה לי ש קצת ניסחפת עם הטור בעיתון ,
אני אתחיל בקטן , וניראה לאן זה יזרום .
בסוף השנה, הגן הזה ניסגר , כי הגננת פורשת , אז לאחר מכן אני לא יודעת מה יהיה איתי .
אבל בכול מקרה תודה תודה על הרעיון , אני אכתוב בכול פעם קצת, וזה באמת עוזר גם לי .
כי לפעמים כאשר כותבים, יש אפשרות , לפחות בשבילי לראות את הדברים כאילו ,מהצד .
עשחית לי חשק גדול להיות איתם , אז בבוקר אחרי שקראתי את מה שכתבת ,התכוונתי ללכת לשיעור יוגה, (בעבודה עם הבעליי חיים לא היו צריכים אותי היום) , גם לסופר , לעשות קניות .
אבל במקום זה , הלכתי להיות עם הילדים בגן, כי גרמת לי לרצות להיות איתם ביום החופשי השני שלי.
היה לי נורא נחמד , עשינו חלות , וישבתי עם עוד בחורה על הדשא ודיברנו בשמש (כמובן תוך כדי השגחה על הילדים )ואז, ועוד ילדים הצטרפו אילנו ובספונטניות התישבו מהצדדים ועשינו שורה של ילדים ושתי הגננות באמצא .
אז תודה לך שעשית לי בוקר נחמד.

ממש פרק מוצלח להתחיל את הספר
כיצד אתם יושבות שם, מה אמרו הילדים, על החיבור בינכם, יעל.... אני רוצה שתקחי את הענין ברצינות,

האמת שישנם דברים שנחמדים ,אבל צריך להיות ססיטואציה עצמה, לראות אותה .
טוב סבבה תודה על הדחיפה .
ואוו נירדמתי לאיזה שעתיים , והיה לי חלום נורא מוזר .
כשהתעוררתי ,היתה לי הרגשה של קימה מהמוות , כנראה ישנתי נורא חזק.