מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
- אבודה ומפורקתמירית10/02/2010
בת 33 עברתי פרידה קשה מבן זוג. אני בדכאון מזה מספר חודשים ורק לפני חודש התחלתי טיפול פסיכותרפי. אני מתפרקת לגמרה. איבדתי את הביטחון והערך העצמי שלי. לא ברורים לי הגבולות שלי. אני חסרת אמון בגברים ובזוגיות. לא מצליחה להנות מזמן איכות עם עצמי. בודדה ואבודה. לא מצליחה לישון ומתעוררת בלילות ולא מצליחה לחזור לישון. לא מרוכזת בעבודה ובלימודים. התפוררתי לגמרה. להוסיף על הכל, היום נכנסתי לפגישת ייעוץ במכון אסתטי ושכנעו אותי במקום לעשות עיבוי שפתיים ומחולשה הסכמתי ועכשיו אני מתביישת לצאת מהבית ולעמוד בפני המשפחה והחברים כי זה בולט מאד.
לא יודעת מה לעשות. רועדת מבושה ומפחד. מתרגלת נשימות ואף אחד לא עונה בער"ן מפאת עומס שיחות. השעה חמש בבוקר ואני מחבקת את הכלבה שלי עד כדי חנק כדי לא לאבד את עצמי לדעת. אני הרוסה לגמרה. מה עושים במצב כזה?* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר תקופת משבר
ענת תנעמי-שפרינצק10/02/2010מירית שלום. אני מתרשמת מכתיבתך שאת נמצאת במצב משברי וטוב שהתחלת טיפול נפשי. בתקופה זו את מסתגלת לשינויים בחייך שאולי לא בחרת בהם ולוקח לך זמן שהוא טבעי ביותר להתאבל על מה שאבד לך. סיפרת שאת מסתגרת בתוך עצמך בגלל הערעור בביטחונך העצמי והמבוכה, דבר שהרבה פעמים מחריף את תחושת הבדידות והדיכאון. חשוב לשמור על קשר כפי יכולתך עם רשת התמיכה המשפחתית והחברתית סביבך. ואם הפגיעה בתפקודך היומיומי היא קשה כפי שאת מתארת, תתיעצי עם המטפל/ת שלך על האפשרות של העלאת תדירות הפגישות ואולי בשילוב של עזרה תרופתית (לתקופה זו).
כל טוב,
ענת* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם ישרים?
.jpg)
.jpg)
.jpg)




.jpg)
.jpg)

