שלום רב..

אני ובעלי פרודים כבר זמן רב והוא חי עם אישה אחרת בהתחלה קיבלתי את זה קשה ולאחר מכן התחלתי להנות מהחופש ולדעת שאני אדון לעצמי . הנישואים שלנו עלו על שירטון מההתחלה ולמרות זאת נשארנו בשביל הילדים ואולי גם בגלל הפחד להתגרש. בחודשיים האחרונים אני ובעלי היינו יחד מספר פעמים ואפילו דיברנו על חזרה הבעיה שברגע שהבנתי שהוא לא רוצה לחזור קיבלתי את זה יותר קשה מבפעם הראשונה .. אני בקושי מתפקדת בוכה המון ובלי סיבה ניתקתי קשרים אם אנשים שהיו חלק בילתי נפרד מחיי פשוט רע לי בלב ובנשמה ואין לי ממי לקבל עזרה אני מרגישה שאני קורסת ופשוט מרחמת על הילדים שלי שכבר לא יודעים כניראה מי אני . אני עייפה כל היום וכמה שאני ישנה זה לא מספיק אך בלילה לפעמים אני נעזרת בכדור שינה כי המחשבות לא נותנות מנוח.. אני לא יודעת אפילו למה אני רושמת את זה הרי ברור לי שמכאן העזרה לא בטוח תגיע אבל ... ניסיתי !
תודה למי שקרא ואבקש תשובה ושם למה שקורה לי - האם זה אכן דיכאון ? ואם כן מה עלי לעשות ?