גן ריגשי או התנהגותי מה ההבדל?

שלום מיכל,
עבור גילו של בנך, בגיל 4 בתחילת השנה, כמעט ואין גנים התנהגותיים (למשל באלוטף עד גיל 3, הילדים מקבלים טיפולים בגישה ההתנהגות 3 שעות מדי יום). יש לעמותה לילדים בסיכון ולאלוט גנים בהן יש עבודה של מנתחת התנהגות והמעורבות שלה משפיעה בשני אופנים - האחד הוא הפעלת תוכניות התערבות להתנהגויות לא נאותות במרחב הגן (למשל תוכנית העושה שימוש בחיזוקים עבור ילד שמסרב להגיע למפגשים). האופן השני הוא בניית תוכניות טיפול לעבודה פרטנית עם הילדים בגישה ההתנהגותית. טיפולים אלה נערכים בין פעמיים לארבע בשבוע, לרב על ידי הסייעות בגן ומנתחת ההתנהגות. תלוי באיזה גן מדובר.
שאר הצוות בגן כזה כולל נשות מקצוע בתחום הפארא רפואי, אשר אינן עובדות בגישה ההתנהגותית. חלקן שואלות אלמנטים מן הגישה, אך פועלות באופן שהוא דומה למקובל גם בגנים אחרים.
בגן שבו אין מעורבות או נוכחות של מנתחת התנהגות, לרב אין טיפול קוגניטיבי, או שיש שעת טיפול שבועית עם הגננת. כל הטיפולים הם של צוות פארא רפואי, ולרב יהיה טיפול תירפיה מעבר לניתן בסל הטיפולים בגן התנהגותי. למשל גם טיפול במוסיקה וגם טיפול בתנועה.
בשני סוגי הגנים יש הבנה טובה של הלקות. בשניהם הצוות כולו מגבש מטרות טיפוליות עבור הילד, ואז כל מטפל פועל בטיפולים שלו ובאמצעים שהוא נוהג לעשות בהם שימוש, להשגת המטרה.
למשל, אם הצוות חושב שיש לעבוד על יוזמה ועל ויסות חושי, יעבדו גם על מטרות אלה בטיפול של מנתחת ההתנהגות. ההבדל המשמעותי יהיה בהקניית המיומנויות, גם בתחומים קוגניטיבי, אקדמי ובעיקר מיומנויות למידה, אשר אינן באות לידי ביטוי במטרות של הטיפולים הריגשיים (התיראפיות).
מקווה שזה יסייע לך

דיטה