עזרה באבחון

לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום
 
  • עזרה באבחון
    מאירה
    11/03/2014

    שלום. בני בן 14. כתינוק- היה בכיין נוראי ופלט המון, מגיל שנתיים בערך היה עורך התקפות בכי שנמשכו שעה-שעתיים ללא הפסק, זה נמשך עד גיל 8 בערך. במקביל- בררן באוכל: יכל לאכול כל יום טוסט בהפסקת האוכל - במשך שנים. בגיל 7 נתקלתי בכתבה בנושא ויסות תחושתי והבנתי שיש על מה לפנות לרופא (עד אז לא ידעתי לשים אצבע על משהו מסוים). הופנינו להתפתחות הילד ולריפוי בעיסוק. בשנים הבאות התחילו להגיע תלונות מצד מורים על הפרעות, חוצפה, חוסר משמעת, עד שנאלצנו להעבירו לבי"ס אחר, קטן יותר. באותו זמן התחלנו גם לימוד נגינה. מבחינה לימודית הוא מצוין אפילו מחונן. בעל קליטה מהירה ואוטודידקט. את לימודי הנגינה "גמר" מהר מאוד והחל להופיע. מעצמו למד סאונד וכל מה שמסביב ואם רק נרשה - הוא ישב בבית וידגור על עוד תוכנות חדשות במוסיקה, גרפיקה, שפות, כל מה שיש בשטח. הבעיה היא שאת החובות הלימודיים הוא לא מוכן למלא, כל יום יש עימותים: לא משתתף פעיל בכיתה (בדיבורים והפרעות- כן) מתווכח עם המורים/ המנהלים, "עף" ליום יומיים וחוזר חלילה...הוא מחפש אטרקציות ופעילות, אחרת -" אין לו מה לעשות". יחד עם זה יש גם תנועתיות מוגזמת: בעבר היו מצמוצים, תנועות כתפיים, עכשיו אי שקט באצבעות הידיים (כאילו מנגן בקצב מהיר). נוירולוגים אף פעם לא הזכירו הפרעת קשב, אבל לפני כשנתיים דברו על טוראט. במשך כחודשיים שלושה הוא קיבל קלוניריט, ללא שיפור. ניסינו מינון גבוה של אומגה 3 למשך כמה חודשים וגם כאן לא היה שינוי. הילד עצבני, מדבר בקול רם (בגיל צעיר ערכנו בדיקת שמיעה, חשבנו שיש בעיה אבל השמיעה תקינה) בתנועות רחבות ובחוצפה.
    נודה מאוד על הכוונתך לפתרון מצוקתנו!

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה
    עזרה באבחון

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום

  • עזרה באבחון - תגובה

    דיטה הוד שיינבלט
    13/03/2014

    ראשית ברמה התרופתית וברמה האבחונית, נשמע שהתמונה לא שלמה ולא מספקת.היה תהליך, לא הסתיים, לא היתה שורה תחתונה, לא היה ברור. היה ניסיון תרופתי, לא עבד. בדר"כמתאים לחזור לפסיכיאטר ולנסות עוד משהו או משהו שונה עד שמוצאים את התרופה הנכונה או המתאימה. אז בנתיב הזה נשמע שכדאי להמשיך.
    לגבי ההתנהגות - בוודאי הייתי בודקת איתו - מה המוטיבציות שלו - האם אכפת לו או לא אם הוא ילמד/ יצליח/ יסיים בית ספר. האם הוא מודע לתלונות המורים, מה הוא חושבת על זה, למה הוא עושה את זה .. לא בטוח שהתשובות שלו יעזרו, אבל אולי יצא מהן מידע שיהיה רלוונטי.
    ניתן לחשוב על יצירת חוזה לפיו - הזכות לעסוק במוסיקה/ מחשבים/ גישה לכלי נגינה/ מחשב/ תוכנות /אינטרנט/ דמי כיס, תותנה בתפקוד נאות בכיתה או בחתימה של מורים שעמד במטלות מסוימות (לא הייתי סומכת רק על הדיווח העצמי שלו בהקשר זה).
    כך למשל - עבור יום בו תביא לפחות 2 מתוך 4 חתימות של מורים תוכל לעסוק, אך אם לא תציג את החתימות המתאימות הנתב ינותק ולא יוחזר או לא יתקבל תשלום עבור יום זה מבחינת דמי כיס.
    לשם עריכת חוזה הולם שיש בו סיכוי גבוה להצלחה ושיפור, כדאי להיוועץ באיש מקצוע שילווה אתכם לנושא זה. מנתחת התנהגות זה מקצוע מתאים. גם פסיכולוגים, כל עוד הם מחוברים לגישה קוגניטיבית התנהגותית.
    אני מקווה שהמידע עוזר.
    בהצלחה,
    דיטה

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום

  • אני לא מטפל ולא מוסמך לזה אבל.

    נתנאל לוריא
    18/01/2015

    בעני העניין של הענושים הוא מיתור לגמרי, אניב בעד לפתח את היכלות של הילד יותר ויותר ולא לנסו לשנות אותו ואת צורת הלמידה שלו, כי לפי מה שהיא מתארת הוא בחור חכם, וכנראה החומר הזה לא מעניין ומשעמם אותו אז למה להכריח אותו?אני לא יודע בן כמה הילד הזה אבל בעני זה לא פתרון אלה ניסיון לשלוט ולנרמל את הילד ולדכא את הכשרנות שלו או לא לטפח אותם בשל אותם" קשים" לכוארה שלפי מה שהיא מתארת הם לא באמת קשים מבחינה טכנית אלה הוא כן יכול, וגם אם 'קשה לו בזה צריך לפנות לילד ולנזות לבנות תוכנית שמתאומת גם לו וגם להורה, ולא לנסות לשלוט בו בעני זאת שיטת חינוך שגויה, שהיית קיימת בעבר ורק עשתה רע לא מבחינה פקטיבית יכול להיות שהוא כן ילמד, אבל בצורת החדה וחוסר אהבה בעני זה פסול מכל וכל ואין בכלל מה להמליץ על זה, אני לגמרי נגד השיטה הזאת וחושב שהיא נוראית ופוגעת בנפש של הילדולא מבין למה צריך להמליץ אליה, לא לא להיות שותף שווי ערך ( במידה מסיומת כמובן) לא לא לחוות חוויה כפית, למה צריך עונשים כאלו? בעני ממש פסול., אני מצודד בדרך של תוכנית מתואמת שמתאימה לשני הצדדים ולא אחת שמדכאת את השני.

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום


שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו