אספרגר אחרי גיל 40

שלום שלומית,
קשה לתת תשובה חד משמעית.
לא היכרתי מקרוב אספרגרים בגיל הזה. אשמח להשתתפות של קוראים אחרים.
מאחר שאנחנו מדברים על לקות שהיא על רצף, בהחלט יש מקום גם לקצוות.
יכול להיות שהקשיים שאת רואה נובעים מדברים אחרים, אולי ממזג ואולי מאופי? לא יודעת. יכול להיות שזו הלקות או שאריות ממנה.
יש בוגרים עם אוטיזם שמצליחים לפתח את תיאוריית המיינד - את היכולת להבין לפחות במידה מסוימת את כוונות, רצונות ומחשבות האחר. חוש הומור הוא בעיני המתבונן, לפעמים. אני משערת שמקרים של הצלחה בלהצחיק בהחלט סבירים ומתאימים גם עם הלקות.
זו קודם כל לקות התפתחותית. שאמורה להיות מאובחנת בילדות, כיום בכלל לא מאבחנים יותר אספרגרים אלא מי שמופיעים לו קוים אוטיסטיים נכנס לספקטרום. אם יש עניין לחקר, אולי כדאי שיעשה מול משפחתו, לשמוע איך נהג להסתדר בתור ילד, האם הבין בדיחות, האם הבין שפה לא ליטרלית (אירוניה, שקר לבן, מטאפורות וכד'). האם היו לו חברים ועוד.
מקווה שזה עוזר במעט, וכאמור, אני מקווה שקוראים אחרים ירצו לתת מניסיונם.
דיטה