האם אני מזניח את עצמי?

שלום רב (וסליחה מראש על הפוסט הארוך),
לפני 6 חודשים אובחנתי כחולה בטרשת נפוצה. ההתקף שהוביל לבדיקות ואבחנה היה קל (יחסית, לפי עדויות של אחרים) ולווה בצליעה וחולשה של הגפיים הימניות.
לאחר כחודש הסימפטומים הפכו מינוריים מאוד והיום כמעט ואיני מרגיש את הצליעה.

האבחון נקבע כמובן אחרי 2 סריקות MRI ודיקור מותני בניהן. הרופא המטפל המליץ לי להתחיל בטיפול באבונקס. המרשם נרשם לפני חודש בדיוק.

בחוקרי על המחלה והטיפולים המקובלים אני חושש מאוד להתחיל בטיפול. דבר ראשון: הזריקות. דבר שני והמפחיד יותר אלה תופעות הלוואי. רוב העדויות שאני קורא מתארות תופעות לוואי לא נעימות, בלשון המעטה. להתרשמותי, עם אבונקס זה לקחת זריקה פעם בשבוע ולהרגיש חולה בשפעת עד היום שאחרי.
לאור זאת ביקשתי להתחיל עם טקפידרה. התרשמתי שתופעות הלוואי שלה חמורות פחות והיעילות שלה טובה יותר (50% מול 30% של אבונקס ואחרים), מה גם שזה טיפול בכדורים ולא זריקות.
הרופא המטפל לא ממש שש לזה בטענה שזאת תרופה לא מוכרת להם ואין לו אינדיקציה ממטופלים אחרים על השפעתה. קיבלתי את הטענה, אבל התעקשתי (אני Early Adopter של כל דבר, ו"התנדבתי" גם לזה). בבירור שני נאמר לי שלמרות שהתרופה בסל התרופות, היא עדיין לא משווקת.
כל התקופה הזאת (חודש שלם) קופ"ח לא החזירה לי תשובה להתחייבות לקניית האבונקס ואני לא לוחץ ממש. אני מפחד להתחיל עם האבונקס!

חשוב לציין שאני מרגיש טוב למעט עייפות מוגברת וראייה מטושטשת (תמיד הייתה לי ראיה גרועה). אפילו התחלתי להיות יותר ספורטיבי - ריצות בוקר ותרגילי התעמלות.

במקביל לכל זה אני מחכה להתייעצות מומחה (חו"ד שניה) שנקבעה לי לעוד חודש.
בינתיים אני ללא שום טיפול (!).

השאלה שנשאלת: האם אני לא לוקח סיכון גדול מידי?
האם אני "על הקצה" ועקב אי-טיפול אני בסיכון לקבל התקף גדול שיגרום לי להצטער על הפסיביות שלי?