שאיפת הגוף לחזור למשקל קודם

שלום,

התאוריה שעליה את מדברת, נקראת "set point theory" ואומרת שהגוף מתרגל למשקל מסוים ושואף לחזור למשקל הזה. עקרוני יש צדק בדברים כי אם אנחנו גורמים לתאי השומן להחסיר מהשומן שבתוכם, יש סיכוי טוב שלפחות לתקופת מה שאיפתם תהיה להתמלא מחדש. זאת כניראה אחת הסיבות שהרבה אנשים מצליחים לרדת במשקל ללא פעילות גופנית אך מתקשים לשמור על המשקל ללא פעילות גופנית,
כך שעקרונית, אם לשנות צורת חיים ולשמור על צורת החיים הזו, זו מלחמה בעיניך, אז כן צריך להלחם תמיד...

שלעולם לא אוכל לשמור על משקל קבוע (או במצב פלוס-מינוס קילו-שניים) ללא פעילות גופנית ובמצב של אכילה אינטואיטיבית (לא ספירת קלוריות מדוייקת)?
זה נורא מייאש, זה מצב של "אין חיים", כל הזמן לתכנן מה לאכול...
והעובדה שאני ממש לא אוהבת פעילות גופנית לא עוזרת, זה מתסכל ולא כיף,
ממש כמו עונש בישבילי.
מה עלי לעשות?

סטטיסטיקה עגומה: 97% מן המרזים חוזרים למשקל הקודם ומעבר לו תוך תקופה של עד 5 שנים
אחרי ההרזיה עם אחוז שומן גדול יותר ופחות מסת שרירים. אצל רובם הגדול החזרה מתרחשת תוך השנתיים הראשונות.
אני אחדד את התשובה הקודמת. לכל אדם יש מספר תאי שומן קבוע למשך כל החיים הבוגרים.
כאשר אנחנו מורידים את אחוז השומן, התאים מתרוקנים מתוכן במידה זו או אחרת אבל מספרם אינו פוחת. התהליך הוא הפוך כאשר משמינים, כלומר התאים מתמלאים, אך מספרם אינו גדל (לבד ממצבי חולי מסויימים).
מלבד הסיבה האנטומית-פיזיולוגית קיים גם האספקט הנפשי-רגשי.רוב בעלי הנטיה הגנטית להשמנה
אוכלים לא רק כאשר הם רעבים מבחינה פיזיולוגית אלא גם בגלל מצבים נפשיים מסויימים (אצל בעלי נטיה של תת-משקל זה הפוך). חוץ מזה בשבילם האכילה היא בלוי מהנה וממכר (להבדיל מהרזים). התכונות האלה לא משתנות אחרי ההרזיה בגלל שזה חלק מהאישיות שלנו, אפשר להגיד שאפילו מהטמפרמנט.
אף דיאטה עוד לא הוכיחה את עצמה לאורך ימים (אחרת הדיאטנים היו נשארים בלי פרנסה) ואף אחד לא יכול לבדוק טבלאות, לשקול את מנות המזון ולחשב קלוריות כל החיים.
הסיכוי היחיד לא להכלל בחלק המייאש של הסטטיסטיקה הוא להפוך את הפעילות הגופנית לחלק חובה מסדר היום וכמובן לאכול אוכל בריא.
את הדברים האלה אני אומר גם מתוך נסיון אישי. גם אני הייתי שם עד לפני 11 שנים, רק ספורט
על בסיס יומי במינון גבוה תוך שינוי סדר העדיפויות עוזר לי לשמור על המשקל אחרי השלת 40 ק"ג.