פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הי ילדה בת חמש וחצי שלדעתי קצת מיתקשה חברתית(הצוות בגן כולל הגננת חושבים אחרת וכל אימת שאני שואלת אומרים שהכל תקין ושהיא נבונה יודעת להיסתדר ולעמוד על שלה ושיש לה חברות)זה גם דו כילאי והיא בעצם הבוגרת שם יחסית להזמנות שיש כשאוספים היא פחות מוזמנת (לפחות לתחושתי אולי אני טועה )היא כן מזמינה בקטנה וכן הולכת לחברות אבל שוב לא בצורה טינטנסיבית.היא ילדה שמצד אחד מצטיירת לי כחזקה עומדת על שלה ושטלטנית ואז ליפרקים יש סיטואציות חברתיות שידה על התחתונה והיא פיתאום מיצטיירת כ"חלשה" בעיני. כל המצב מאוד מדאיג ומלחיץ ומעציב אותי ברמה של מדיר שינה מעיניי אני ממש לא יודעת אם זה בראש שלי או שיש לזה אחיזה במציאות אשמח לתדעתכם המלומדת תודה

שלום בני בן הארבע אוהב להתלבש כמו בת שמלות,פאות
מכנה את עצמו בשמות של בנות.מחקה את הגננת שלו.בעיקר מושפע מאחותו בת ה10 ורוצה להדמות לה .אני חוששת מכך שאולי זה מעיד על בעיה בזהות המינית .אודה לתשובה

שלום. בני בן 9 וחצי (בן בן בכור לבן 7 ובת שנתיים). חכם בצורה קיצונית (אחוזון 97 לרמת משכל). המורות כולן מתפעלות מהיכולות השכליות שלו. אבל במקביל מספרות שחברתית הוא פחות משתלב. הוא מאוד תחרותי, מאוד חשוב לו לסיים הכל ראשון, להראות לכולם שהוא הכי טוב ולפעמים הוא מציק לילדים אחרים (מזיז ספרים, צוחק כשלא מצליחים וכו'). אציין, שהוא מודע לזה שהוא חכם אבל הוא חושב שיש ילד אחד או 2 בכיתה שחכמים כמוהו או יותר. במקביל, הוא תמיד קופץ ראשון לעזור ומאוד אוהב את זה. עם אחיו הצעיר הוא גם מתחרה כל הזמן ומציק לעיתים קרובות וזה מתסכל לשניהם ואת האחות הקטנה הוא מאוד אוהב והם מסתדרים מצויין. מעבר לכך, הוא כל הזמן לועס דברים (עפרונות, חולצות, כוסס ציפורניים וכל מה שבא ליד) מה שעלול להצביע על חרדה או מתחים רבים. כיצד ניתן לעזור לו ולפרק את המתחים אותם הוא חווה ולהוריד מהצורך שלו להוכיח לכולם שהוא הכי טוב. תודה

לקרובת משפחה יש ילדה בת שנתיים וחודשיים , בעלה לשעבר נפטר לפני שבוע . הילדה עדיין לא שואלת איפה אבא .אבל מגלה סימנים של חרדת נטישה . השאלה מה מספרים ואיך בגיל כזה .
יש לציין שהאמא עדיין לא פנתה לפסיכולוג.

שלום

יש לנו בן בכור כנ"ל וגם בת בת 4 חודשים אך הבעיה הייתה קיימת גם לפני. אנחנו מחנכים בגישת לייף סנטר ובאמת שמחים בה וטוב לנו. מרגישים שנותנים מענה רגשי מלא לילד, הוא שמח, פתוח, רוצה כל הזמן שנשחק איתו, אוהב להיות איתנו, מפותח רגשית ובאמת ב"ה בבית טוב לנו.
יש לו סבא וסבתא שהתחושה היא שהם פשוט עושים מאבק על האהבה שלו, מבטיחים לו דברים, כל הזמן ממלאים את הזמן באטרקציות והבטחות ומתנות ולפעמים אפילו "בורח" להם משםט מסגיר שהם מנסים "לקנות" אותו. וזה מצליח.
היו תקופות שבננו העדיף את האבא על פני האמא והצלחנו עכשיו די לאזן את זה. אבל הסבא, פשוט אי אפשר להתחרות.
הוא רוצה להראות לו דברים, אם יש משהו שהוא צריך הוא מבקש ממנו, הוא רוצה שהוא ילביש אותו, יאכיל אותו, ירים אותו, כל הזמן מחפש רק את קרבתו, כשאנחנו בחברת ההורים שלנו, פשוט מרגישים שהסבא זה אבא שלו, לפעמים הוא בטעות קורא לו אבא.
אני אישית בתור אבא ממש מרגיש שאני נותן הכל שהילד יצמח בצורה בריאה, וזה מרגיש לי ממש לא בריא מה שקורה פה. היינו בחתונה, בתוך 5 שעות הוא לא בא אלינו ההורים כמעט בכלל! לא חיפש, לא רצה. האמא התקרבה אליו הוא דחף אותה ואמר "דייייייי" והיא לא אמרה לו דבר. וביומיום בכלל אין שום תחושה של מחנק ובאמת אין, הוא ממש חופשי.
אנחנו מאוד מאוד פגועים. אני אישית בתור אבא לא מסוגל להכנס למלחמות "קניית בעלות" ואין לי גם מסוגלות להקשר אליו ולהפגע כל פעם מחדש.
זה תקין?מה עושים?

המון תודה.

שלום
אתמול בבוקר עשינו ברית מילה לתינוק.
לצערי היה מחדל, ובני הגדול בן השש צפה מהצד, וראה את הברית ממש.
ביממה האחרונה הוא עצבני ותוקפני מאוד ביחס לעצמו.
מה לעשות?

שלום,
בני בן 5 חודשים ומזה כחודש וחצי נמצא בגן.
אני מעוניינת להעביר אותו לגן אחר, משום שאני לא מרוצה מהטיפול.
שאלתי היא, איך לנהל את המעבר?
באיזו הדרגה ולמשך כמה ימים? כמה שעות כל יום?
האם ניתן ואם זה כמובן לא מהווה בעיה שבגן החדש יעשה הסתגלות ולאחר כמה שעות אקח אותו לגן הישן?
כלומר אם ביום הראשון בהסתגלות הוא צריך להיות רק שעתיים ובגלל שאני ובעלי עובדים זו בעיה להיות כל היום בבית אז אם זה יהיה טוב לילד להחזיר אותו לכמה שעות לגן הישן
תודה

שלום רב
יש לי אחיין בן 4 יש לו חבר דימיוני הוא יודע רקע היסטורי רפואי של אותו חבר הוא יודע היסטוריה משפחתית איפה ההורים שלו עובדים איך הוא נראה מתי הוא חולה מתי הוא עצוב כועס או שמח הוא מספר דברים שאם לא היינו יודעים שאין לו חבר כזה היינו מאמינים שזה נכון הוא יודע צבע עיניים גובה משקל הוא מזמין אותו לאכול אצלינו כי ההורים שלו נסעו לחול או כי אמא שלו חולה ועכשיו בפעם הראשונה שאחיין שלי הסתפר מאז שנולד הוא מספר שאותו חבר לא ממש אהב את התספורת הוא מספר שאותו חבר לא יכול להתחפש בפורים כי חסר אביזר לתחפושת
האם יש מקום לדאגה??? האם הוא מנסה להעביר מסר כלשהו????
בתודה מראש דודה

מה עושים עם ילד בן 5 שיש לו התקפי זעם? ורק בבית!
בגן הוא ילד מקסים ובבית כל יום כמעט מתפרץ עם התקפי זעם ועצבנות ואלימות..
היינו אצל נוירולוג ואמר שזו לא בעיה נוירולוגית.. הפנה אותנו לפסיכולוג ילדים. האם פסיכולוג התפתחותי? או פסיכולוג אחר...? והאם אכן פסיכולוג יכול לעזור? תודה מראש

שלום רב, רציתי לדעת בתי מקבל ושולחת מבנים שמבקשים ממנה תמונות בעירום שלה.
מה ניתן לעשות עם זה כיצד לפנות אליה, מה לומר לה, מה להדריך אותה, כיצד מתמודדים עם זה. אשמח שתחזרו אלי במייל חוזר. תודה מראש

ביתי בת 5 במעבר מגן טרום חובה לגן חובה הפסיקה לדבר דיברה רק בשבועיים הראשונים ומעט מאוד וכבר כ 4 חודשים שאינה מדברת .. הילדה לא מדברת עם צוות הגן בכלל וגם עם הילדים רק מצביע מתקשרת בצורה של פנטומימה אך עם זאת הילדה חברותית ואהובה .. מהגן הקודם עברה עם ביתי רק חברה אחת בבית הילדה מדברת גם עם ילדים זרים בגח משחקים יכולה לנסות לתקשר לפעמים נמענת . אשמח להצעות איך להתנהג עם הילדה והאם מומלץ טיפול נוסף.. מרגישה מתוסכלת

הבוקר 2 ילדיי נתקעו במעלית ביחד עם אביהם ושכנה נוספת גיל הילדים הוא 8 ו5 ביתי שניהם מאוד פחדו ממעליות עוד קודם( ללא חוויה דומה אבל חלמו על מעליות שנתקעו כל הזמן פוחדים מזה בבתים של חברים ויש מכליות ספציפיות שהגדולה לא עולה . לפני כחצי שנה בעלי נתקע במעלית בבניין הם לא היו עדים לאירוע כבל שמעו אליו .
הגיע מכבי אש וחולצו לאחר חצי שעה הגדולה תיארה שהיה לה כאבי בטן ולא יכולה לנשום והקטן כל הזמן דיבר על זב שלא היה אור ( זהההיהבשלב שהכיבוי אש הגיע וחילצו אז הם סגרו את האור לשניה )
הגננת של בני התקשרה ב11 ואמרה שיהי יותר נכון לקחת אותו כי היה מאוד עצבני בגן ולא רגוע .הוצאתי גם את הגדולה מבית הספר והלכנו ליום כיף בקניון ומקדונלדס. חזרנו הביתה בדרך הגדולה אמרה שהיא לא רותה לעלות במעלית ( ורק עוד כמה ימים תעלה ) והקטן לא הגיב הגענו היתה ובני ממש נלחץ מהמעלית ( רק מלראות אותה ) ועלינו יחד במדרגות. אשמח לכל תובנה . או עצה מקצועית. באיך לנהוג איתם עכשיו . אנחנו גרים בקומה 5
תודה

שלום וברכה.
יש לי ילדה גדולה בת 7 מושלמת שהיה הכי קל בעולם לגדלה מכל הבחינות. העניין הוא התינוקת בת השנה וחצי שלי-ילדה חכמה מתוקה ומאוד עקשית. כשהיא בבית פשוט אין שלווה...היא צורחת וחסרת סבלנות על כל דבר, היא עושה שטויות כמו לשפוך משקאות ולזרוק חפצים, לפעמים אני בקושי מצליחה להחליף לה טיטול כי היא מתנגדת וזזה וזה כבר כואב לי בגב. אני אמא מאוד רגועה וסבלנית ועם הילדה הקטנה אני פשוט יוצאת מדעתי ...מנסה לא לכעוס וכן לכעוס מנסה כל דבר כדי שהיא תקשיב לנו. בנוסף, עד לפני חודשיים הייתה עושה יציאה כל יום בלי בעיה. לפני חודשיים נאמר לנו כי יש לה פיסורה - טופלה במשחות אך נהייתה בעיה ביציאות שאנחנו כבר נאלצים לתת לה נרות והיא קופצת מכאבים...אף פעם לא סבלה מעצירות מה יכולה להיות הסיבה?
אודה לעצתך

שלום ,האמת שאני לא יודעת אם אני פונה לפורם הנכון ,רציתי לדעת האם תינוקת בגיל 9 חודש זה הגיוני שהיא ,אני אפילו לא יודעת איך להגדיר את זה פשוט כשאני מחזיקה אותה עליי מחבקת אותה כשהרגליים שלה פשוקות אז היא מתחככת ועסוקה בזה וזה מדאיג אותי גם כי אני לא יודעת למה היא עושה את זה וגם היא עוד מעט נכנסת למסגרת ואני חא יודעת איך היא תהיה שם כלומר איך יתייחסו כשהיא תעשה את זה אני בחרדות בשבילה.

שלום רב, הבת שלי בת 3 כמעט ואיני מצליחה לגמול אותה מטיטולים. יש לה היסטוריה של שפתיים פנימיות סגורות (נפתחו בטיפול בג'ל) ופיסורה בגיל צעיר יותר. מאז הפיסורה היא סיגלה לעצמה הרגל שבו בכל פעם שיש לה יציאה היא נעמדת, משכלת את הרגליים שלה בחוזקה וכל הגוף שלה מתאמץ להוציא. מה שקורה בפועל זה שהיא כמעט כל הזמן מלוכלכת, ואף פעם לא באמת מתרוקנת כמו שצריך. כאשר אני מנסה להסביר לה שלא כדאי לשכל רגליים היא נלחצת מאוד ומתנגדת לעמוד בצורה רגילה, זה נראה כמו סוג של חרדה. פנינו לרופאי ילדים שאמרו שמדובר בעצירות התנהגותית, אך הם נראי די אובדי עצות. נתנו לנו שימוש במרככי צואה אבל ההרגל נשאר והיא עדיין משכלת רגליים. אני משוכנעת שיש פה מרכיב של חרדה (אולי פחד מהכאב שהיה בזמן הפיסורה) אבל לא יודעת למי לפנות וכיצד להגיב להרגל הזה. מה ניתן לעשות?