פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב, בתי בכיתה א כמעט בת 7.
בשבועות האחרונים החלה לסבול ממחשבות טורדניות בנוגע לפחד מהמוות שלה עצמה. זה מטריד אותה מספר פעמים ביום, היא בוכה קלות ומבקשת (ומקבלת) את קרבתנו.... אשמח להמלצה מה להגיד לה? מה להסביר לה על המוות או איך ללמד אותה להרחיק את המחשבות הטורדניות.... זה קורה כל יום מספר פעמים וכואב לי לראותה עצובה כל כך כשזה קורה.

שלום,

הבן שלי בן 2.5, ילד פעיל מאוד וחברותי, מדבר שוטף ומתפתח כיאות לגילו, ואף בגן לפני תחילת התופעה שיבחה אותו הגננת שהוא מתנסח בשפה עשירה ובצורה טובה לגילו. ילד יחיד, מאז ומתמיד כל תשומת הלב שלי היהת עליו, וכך גם בשעות שבעלי חוזר מהעבודה. מאז אירוע שהתרחש בגן לפני שבוע וחצי, השתתק, וזה קרה בהדרגה, בהתחלה לכמה שעות ביום ומאתמול שותק 24 שעות ביממה. לפני שבוע וחצי הגיעה אמא שלדברי הצוות בגן מאוד דומה לי, אבל אמא לילד אחר ובקבוצה אחרת. בני ראה אותה מהחלון נכנסת בשער וממשיכה הלאה לקבוצה אחרת. הוא קרא לה והיה בטוח שזו אני וברגע שראה שהיא מתעלמת ממנו ולא באה לקחת אותו, עמד ובכה, עד שהגעתי, 10 דקות מאוחר יותר. כשלקחתי אותו, במשך כשעה וחצי (אולי פחות), לא הוציא מילה ורק השתמש במחוות ידיים ובממממ... בגן המשחקים זה השתחרר. כעבור שלוש ימים באמצע נסיעה בעיר זה קרה לו שוב והשתתק בתוך האוטו וכך למשך שעה וחצי. מאז כל יום היו שעות בהן דיבר ושעות בהן לא דיבר. יצויין שפרקי הדיבור ופרקי השתיקה קרו לו גם בגן וגם בבית. בגן הגננת היתה בטוחה שמדובר במשחק, מאחר שבסיומו של פרק שתיקה אחד, בא ואמר לצוות "חזרתי לדבר". וגם אצלנו בבית, בסיומם של פרקי שתיקה, היה אומר "אני מדבר". בשבוע הראשון של התופעה, היה שותק כשבאתי לקחת אותו מהגן, ולאחר משחק בגן משחקים זה היה משחתרר לו. בימים שעור היו דיבור ושתיקה באותו היום, הוא היה מדבר, ולאחר שמתעורר משינה חוזר לשתוק. בשלושת הימים האחרונים משחק בגן משחקים לא שחרר את הדיבור. מאתמול כבר לא היו פרקי דיבור, אלא רק שתיקה. עברו יותר מ-24 שעות של שתיקה, כולל בבית כמובן. איך אפשר לפתור את הבעיה, והאם נכונה הטענה ששמעתי שאם מערבים אנשי מקצוע זה נותן לילד עידוד שהטריק שלו עובד בגיוס תשומת לב סביבו? כי אני מאוד רוצה להגיע לפתור את הבעיה מול איש מקצוע, אבל אם הטענה ששמעתי נכונה, האם אוסיף בכך לנזק?
האם התופעה הפיכה ונקבל את הילד שלנו בחזרה?
אשמח לתשובות.

היי אני אם חד הורית ל 2 ילדים בני 5 ו 6. הילדים עברו אבחון פסיכולוגי והומלץ טיפול פסיכולוגי רגשי לשניהם. בגלל בעיות חברתיות, חרדה, התפתחות והפרעות קשב. הבעיה שהאב אינו מסכים לחתום על טיפול כזה בילדים. והילדים ואני נשארים בלא טיפול מקצועי. השאלה שלי אם באופן פרטי אני גם צריכה את אישור האב או רק באופן ציבורי

הבן שלי בן 6 עוד מעט, עושה קקי עם ישבנון, האם בגיל הזה הוא אמור לעשות צרכים בשירותים כמו מבוגר או שזה בסדר?

שלום רב. בני בן ה 9 לא מספיק להעתיק מהלוח, כתיבתו איטית. מידי יום מגיע ללא החומר שכתבו בכיתה{ מספיק רק חלק}. סובל מבעיית קשב-מוסחות וכן קושי רגשי.{נוטל רטלין מושהה} מידי יום אני עסוקה במרדף אחר החומר החסר ויושבת לידו כדי שיעשה.{אני מעתיקה את החסר}גם זו משימה בפני עצמה היות שהילדים בכיתה אינם שולחים בווטסאפ . שיעורי הבית שרשמו במחברות אינם מופיעים באתר הכיתה ולכן משימה זו היא בלתי אפשרית.. אנחנו יושבים כשעתיים על שיעורי הבית הדבר מתיש אותי ואותו וגורם לתיסכול ולמתח. המורה מודעת לבעיה אך בפועל לא ממש יודעת איך לעזור .כאשר איני בבית פשוט אינו מכין שיעורים{חסר מוטיבציה לחלוטין}יחד עם זאת בני ילד נבון וציוניו טובים. אני חוששת להרפות שמא יפתח פערים. מה עליי לעשות מולו ? מול המורים? כיצד אוכל לעזור לו?י

היי
ביתי בת ה9.5 היא ילדה רגישה יש לה בעיה בריאותית
קלה שגורמת לה לעיתים לכאבי בטן בעקבות כך היא פיתחה
פחד מכל דבר
לפני כשבועיים היא באה אלי ואל בעלי ואמרה לנו שיש לה מחשבות רעות על החיים שהיא רוצה לעשות לנו דברים רעים ולעצמה ושהמחשבות האלה מטרידות אותה והן באות רק שמשעמם לה לביתי בבית הספר אין הרבה חברים
היא ילדה חכמה ,מוכשרת ,מקסימה ותלמידה טובה
אודה לך על עזרתך מה עלינו לעשות???

שלום.
אני אמא לתינוקת בת 11 חודשים ולילדה בת שנתיים וחודשיים.
ב4 החודשים האחרונים ילדתי הגדולה קמה בלילה בבכי ושום דבר שניסינו לא מרגיע מלבד לישון איתנו וגם אז בועטת ומייללת .
ניסינו הכל,
לישון לידה,
לכעוס,
לצאת מהחדר,
לחבק,
ללטף
זה רק מגביר את הבכי לצרחות אימה בעיטות והנפת ידיים.
חשוב לומר שעד לפני 4 חודשים ישנה מצויין.
בעקבות המצב נפרדנו בין החדרים של הבנות.
גם התינוקת שלי לא ישנה טוב, מתעוררת כל כ3 שעות לאכול בקבוק.
וגם כאן לא מצליחים לשנות.
אנחנו עייפים :(

שלום, הילד שלי היום בן 3 ו-4 חודשים. היום בגן עירייה. עד לפני שנה היה במעון נעמת (איפה שאחיו בן החצי שנה נמצא היום). לאחרונה נודע לנו ששתי מטפלות מהמעון פוטרו בשל ״התנהגות בלתי ראויה לילדים״ (אחת בצעה מעשה והשניה לא דיווחה). שתי המטפלות האלו טיפלו גם בבני הגדול ובחודשיים האחרונים גם בקטן (עברו כיתה השנה). שוחחתי עם הגדול ושאלתי אם הוא זוכר את x והאם התנהגה אליו יפה. הילד ענה שהיא היתה מרביצה לו בפנים, הראה לי איך וששאלתי מי ראה ענה את שמה של המטפלת השנייה שפוטרה. שאלתי היא כזו- האם יתכן כי באמת יכול לזכור מגיל שנתיים? במידה והסיפור באמת נכון, האם יכול להיות לו איזשהן השלכות עתידיות? האם יש צורך לקחת אותו לטיפול? מה עליי לעשות?

היי ,
בני בן 10 ,גודל במשפחה אוהבת ותומכת,מוקף חברים.

לאחרונה מפחד מזה ששמפו נוגע בפה שלו במקלחת,שמרססים דיאורדורנט לידו והוא מריח,או שהספר נוגע בו בידיים מלוכלכות...בעיקר פחדים של חומרי ניקוי והיגיינה...
לאחרונה נקראנו לקחת אותו מבית ספר כי עבר ליד המנקה שריססה חומר ניקוי על הזכוכית והוא נשם את זה ...
כעת כבר יומיים חושב שיש לו משהוא בבטן...
אנחנו מסבירים לו שוב ושוב שלא יקרה לו דבר והוא עדיין חרד..
כיצד אפשר להתמודד עם חרדות מהסוג הזה ?

יש לי ילדה בת שמונה, ילדה טובה עדינה ורגישה שהתחילה להתמרד ולא להקשיב ואף לקלל (זה לא מתאים לה), צמודה לטלפון ולטלויזיה ממש מכורה.
אומנם זו רק ההתחלה אבל מעוניינת לגדוע את זה ברגע הזה.
היא אומנם התנצלה אבל לא ניראה לי שהבינה עד הסוף שזה לא היה בסדר, רציתי להתייעץ איזה עונש חינוכי אפשר לתת לה, והאם יכול להיות שעובר עליה משהו, אותות מצוקה שצריך להשים לב אליהם, איך לגשת לדבר איתה על הנושא מבלי שתרגיש שמתקיפים אותה. אציין ואומר שהיא בת להורים גרושים מגיל שנתיים, היום שני ההורים נשואים מחדש עם ילדים.

כאשר בני היה בן שנה ושלוש( היום שנה ושמונה עוד מעט)נולד לו אח. קינא, לא היה מוכן לדבר איתי ולקח את זה קשה( עדיין לא מוכן שאני אפילו אחזיק אותו), אך הבאתי מטפלת הביתה בשביל להקדיש יותר זמן לגדול, ובאמת היה איזון בבית, היה נרדם עצמאי במיטה שלו בחדר שלנו. כחודש לפני כניסתו לגן אני ובעלי טסנו לחול לשבוע ומאז הכל השתבש. הילד לא מוכן לישון במיטתו, נרדם אך ורק בעגלה שלו וגם לוקח לו עד 3 שעות להירדם, נהיה עצבני( חייבת לציין שהילד היה מאושר עם בטחון עצמי). בגן כל הזמן בוכה, לא מצליח להשתחרר, גננת כל הזמן מתקשרת אלי כדי שאקח אותו כי לא נרדם( אולי שבוע במצטבר ישן צהריים בגן). עכשיו העברתי אותו חדר בשביל להתפנות לתינוק , אך כל לילה זה סיוט מתעורר כל שעה בערך עם בכי, התחיל לבקש מטרנה( למרות שנגמל מתמל). החלפתי לו כבר 3 מיטות לא מוכן להירדם אלא רק בידיים. חייבת לציין שמאוד אוהב את החדר הזה אפילו בעצמו מושך אותי לחדר כשהוא עייף.

שלום .
בני בן 3.5 נכנס למסגרות חדשות גן+צהרון . והחל בשבוע האחרון ללעוס את החולצה. תופעה שלא היתה לפני לאחר בירור נוכחתי לדעת שנשיכת החולצה מתבצעת רק בצהרון לא בגן ולא בבית . יש לציין כי הילד עדיין עם מוצץ והוא מקבל אותו רק שחוזר מהצהרון הביתה.
מה יכול להיות סיבת הנשיכה?....
תודה מראש על המענה...
אמא דיי מודאגת ..

שלום רב. בשבוע האחרון בני בן השנתיים וחצי מתעורר פעם בלילה בצרחות ובכי בגלל האריה המפחיד. מעבר לזה יישן טוב בכללי. זה נמשך כבר שבוע . מה כדאי לומר לו כדאי להרגיע אותו? האם זה עובר מעצמו?

ילד בן 4 נרשם פעם ראשונה לגן ומסרב להיות שם ללא אמא שלו
מצד שני אוהב את הגננת והילדים ומתארגן בבוקר בהתלהבות אך מתנה את השהייה שלו בגן בזה שאמא תשאר בגן לא מש לידו
ניסיתי בתור אבא לקחת אותו ומסרב אפילו לצאת מהבית איתי
חשוב לציין שהוא יוצר קשר נהדר עם כל אחד ומדבר ומשחק גם עם ילדים זרים רק העניין עם הגן
בחוג שחייה אחרון נכנסתי איתו במקום האמא וסרב לשתף פעולה עד בכי למרות שהוא בחוג "מנהיג"
קשה מאד לשחרר אותו מאמא שלו ומתחיל לבכות והשתולל
גם לישון בחדר שלו מסרב רק אם אמא תהיה איתו
מנסים בכל דרך שאנו מכירים לשחרר אותו מאמא ואי אפשר אפילו דברים שהיינו עושים ביחד עכשיו הוא מסרב אם זה לצאת מהבית ללא אמא שלו
כמו לצאת לקניון או גן שעשועים כמו תמיד
מה ניתן לעשות ?
מה הצעדים הנכונים ?

בוקר טוב, חייבת עזרה כי אני ממש אבודה ולא יודעת מה לעשות.
הבן שלי בן 5 חודשים התחיל השבוע הסתגלות במשפחתון שיש בו עוד 2 תינוקות חוץ ממנו. לפני משהו כמו חודש הבן שלי התחיל לפחד מזרים וישר היה מתחיל לבכות אם מישהו חוץ ממני ובעלי היה מתקרב אליו או מרים. אפילו אמא שלי או סבתא שהוא מכיר היטב, אז ידעתי שההסתגלות תהיה קשה ותקח זמן. אז לקחתי חודש להסתגלות שתכננתי לחזור לעבודה באמצע נובמבר.
יום ראשון היה כישלון גמור, בכי וצרחות היסטריות מהפחד מהגננת. המשכנו ליום שני שהיה יותר טוב, סיכמנו עם הגננת שלא תתקרב אליו או תגע בו, רק תדבר אליו תוך שמירת מרחק. היה בסדר גמור, הוא הסכים לשחק קצת על הרצפה ובחן תינוקות אחרים. יום שלישי שוב פעם היה לא טוב, עם בכי והיסטריה. החלטנו שביום רביעי בעלי יקח אותו לגן ובאמת ביום רביעי היה פשוט מעולה! בעלי שם אותו ואחרי רבע שעה יצא. הקטן לא בכה בכלל, אפילו שיחק עם הגננת קצת ומה שהכי הייתי בשוק ממנו, הוא הלך לישון בלול על הבטן! בבית הוא בחיים לא ישן לא במיטה ולא על בטן, רק על הידיים! אז כל כך שמחתי!
ואז היום, יום חמישי, שוב פעם בעלי לקח אותו, ושוב פעם זה היה כישלון. שוב היסטריה, פחד מהגננת, רעד כולו, אפילו שבעלי היה איתו שם. הם לא הצליחו להרגיע אותו ולא להרדים. אז באתי, הבאתי לו קצת ציצי, סוג של נרגע, אבל עדיין היה בכיין ממש, ניסינו רצפה, לא רצה, לשחק לא רצה. התעייף והתחיל ממש לבכות ולא הצלחנו להשכיב אותו, אז ויתרתי ונסענו הביתה.
הבעיה היא שהיום הגננת אמרה לי שאולי כדאי לי להשאר איתו בבית, או למצוא מטפלת שתבוא אלינו כי מאוד קשה לו הוא לא טוחה שהוא יצליח להתרגל. הייתי די בשוק, כי עד עכשיו היא הייתה מלאת ביטחון וכל פעם הרגיע אותי, אמרה שיהיה בסדר ושבסוף כולם מתרגלים, והיום... היא אמרה שלא היה לה מקרה כזה שהתינוק עד כדי כך מפחד וזה יכול לעשות לו טראומה, ויש לה 15 שנים נסיון. אני לא ידעתי מה להגיד. אני לא יכולה להישאר בבית וחייבת לחזור לעבודה. וגם לא מכירה אף מטפלת שאפשר לסמוך עליה. אני פשוט אבודה. אני הבנתי שפחד מזרים זה שלב התפתחותי שעובר עם הזמן. רציתי לשאול אם מישהו נתקל במצב כמו שלי, ומה כדאי לי לעשות עכשיו. האם פשוט להמשיך בהסתגלות ועם הזמן הכל יסתדר?
תודה