פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום, הבן שלי בן 5 ובאופן טבעי הוא מפגין כלפי חיבה יתרה ומרוחק יותר מאביו. החיבה שלו כלפיי מתבטאת בהמון נשיקות וחיבוקים, רצון לישון איתי ו להתחתן איתי. הכל בעיני היה לגיטימי עד שאתמול הוא אומר לי "זה לא אני שרוצה, הבולבול שלי אומר לי לנשק אותך" הוראה לי שיש לו זקפה. הגבתי בנועם, אמרתי לו שיתכסה כי זה איבר פרטי, שאלתי אותו איך הוא מרגיש עם זה וענה שזה נעים לו, שאלתי אם מעוניין שנשתף את אבא, אבל הוא היה מובך וסרב. החמאתי לו שהוא מרגיש פתוח איתי ושמדבר איתי על הכל.
למרות כל זה אני עכשיו מבולבלת, אני לא מרגישה בנוח לשמש כאובייקט המיני שמאפשר לבני לחוש עונג ואני לא יודעת עד כמה לאפשר לו את הפגנת החיבה הזו. אני לא יודעת האם לדבר איתו על נגיעות, על כך שמותר לו באופן פרטי לגעת בעצמו אבל לא באחרים או ש"לא להכניס לו רעיונות לראש" מבלי שזה בא ממנו... האם בגיל כזה אם יש זקפה יש צורך להגיע לפורקן? ואם לא האם זה כואב?
הכל חדש לי ומבלבל... אשמח לקבל ייעוץ. תודה רבה!

שלום רב.
יש לי ילד בן שנתיים אוטוטו . אחיו הגדול בן שבע.
הקטן הוא ילד מאוד מאוד עקשן, מאוד דעתן, מאוד קשה. לא ישן צהריים כבר מזמן, לא ישן בלילה בשעה נורמלית, 12 בלילה זו הנורמה שלו. הוא לא יודע להעסיק את עצמו בכלום, הוא אומנם מדבר יפה מאוד ומאוד מפותח מבחינה שכלית. אבל הוא פשוט עושה מה שהוא רוצה. לא נותן לאף אחד מבני הבית לשבת שניה. כשהוא רואה את בעלי, אותי או את הילד הגדול יושבים נחים, או כשהילד הגדול עוסק בענייניו הוא פשוט דוחף אותנו ומקים בכח עם צרחות עד שמישהו קם אליו. משבע בבוקר עד 12 בלילה אני צמודה אליו ללא אפשרות לארגן את הבית ואפילו אין לי זמן לאכול .
הוא משתלט על כל הבית בבכי צרחות והשתטחות על הרצפה. אני לא יודעת איך להרגיע אותו.
הוא איתי בבית ולא במסגרת. כיצד להציב גבולות לילד בגיל כזה?
האמת שהילד הגדול היה ילד טוב רגוע חייכן וממש זרם איתנו היינו משחקים וקוראים סיפורים. הקטן זה ממש לא ככה. הוא לא יודע להעסיק את עצמו יותר מכמה דקות. מרגיש לי קצת כאילו זה פינוק יתר ולא בעיה, כי הוא באמת ילד ממש ממש חכם. מדבר לגילו מאוד יפה מבין הכל וגם יודע להשיג מה שהוא רוצה....
אשמח לעצות... תודה!

שלום, בתי המקסימה בת ה- 5.5 שנים היא ילדה חברותית מאוד ומשחקת יפה עם ילדים אחרים, ובמסגרות תמיד מתנהגת יפה ומקבלת שבחים. בבית- היא חייבת לקבוע / לנהל אותנו- למשל- מי מתקלח ראשון,שני, שלישי, רביעי ואם מישהו מפר את הסדר היא מתחילה לצרוח עלינו (ואף לגרד- יש לה אסתמה של העור וזה מתגבר במצבים האלה) . דוגמא נוספת- אם היא מסדרת בובות ליד המיטה ו"חלילה" מישהו הפיל בטעות בובה- שוב היסטריה, צרחות וכד'. אם אחיה הקטן לוקח לה משחק - שוב. אני מנסה להסביר לה ששום דבר כזה הוא לא סוף העולם, אבל זה לא מספיק... איך אפשר להרגיע את הרוחות וממה זה נובע? חוסר בטחון? חוסר גבולות? תודה רבה

שלום רב,
אני מוטרדת מהתנהגותה של ביתי בת ה8 אשר לאחרונה מבטאת את הכעס והתסכול שלה באלימות. הדבר קורה בעיקר סביב נושא הפלאפון, אותו קבלה השנה מאחר וחוזרת לבד הבייתה. בכל פעם שאני ובעלי מציבים לה גבולות לגבי השימוש בפלאפון ולעיתים נאלצים לקחת אותו בכח, היא מגיבה בכך שדוחפת אותנו ונאבקת בנו כדי לקחת אותו.. גם באשר נאמרים/ נעשים דברים שלא לשביעות רצונה, היא מגיבה כך.. התגובה שלה גורמת לנו להעניש אותה אבל זה רק מגביר את התסכול ..
אני מרגישה חסרת אונים

היי התאהבתי בבחורה שאני אוהב אותה מאוד ושאנחנו מתכתבים בווטסאפ והיא כותבת לי אני אוהבת אותך או מילים כאלה שאתה רוצה לשמוע אני קם לפנות בוקר ומתחיל להקיא יש איזה שהוא משהו חוץ מללכת לפסיכולוג קוגנטיבי לעשות איזשהו אימון לשלוט עח הרגשות אשמח לקבל תשובה במיידי תודה.

עזרה דחופה.. כבר פעם שניה בתוך חודש שזה קורה. כשעתיים בערך אחרי שנירדם, מתחיל לבכות בהיסטריה עם עיניים עצומות ועם דמעות. המחזה לכשעצמו ממש קשה. כלום לא הרגיע אותו, לקח לנו כמה דקות להעיר אותו ולהרגיע אותו (היה קשה להעיר אותו). בסוף התעורר, נירגע ואז נירדם שוב. מישהי יודעת ממה זה? לא ניראה שכואב לו משהו, ניראה כמו חלום רע. הוא לא בגן אלא איתי בבית. כשנירדם הרשתי לעצמי להתפרק ולבכות. מישהי יודעת ממה זה קורה ומה אפשר לעשות? והאם זה קורה בגיל הזה?

ערב טוב.. יש לנו ילדה בת חמש...ברקע מדובר בילדה בעייתית באכילה. תמיד צריך לרדוף אחריה שתאכל. ..וכן מדובר בילדה מפונקת שגדלה לבד עד גיל ארבע.לפני שנה נולד לה אח. לאחרונה אנו חווים איתה התנהגויות מאוד קשות. היא בוכה ומתפרצת כשלא מקבלת מה שרוצה. לדוגמא.. כאשר חוזרת מהגן היא מבקשת חטיף.. וכאשר אומרים לה שתקבל אחרי ארוחת צהריים היא צורחת ואפילו משליכה דברים בבית ומרביצה לנו. כאשר רואה בובה שמאוד רוצה אצל מישהו אחר היא תתחיל לבכות ולהשתולל שנקנה לה גם. בנוסף מתנכלת ומחטיפה לאחיה הקטן. ועושה דברים דוקא כדי לעצבן אותנו.. לדוגמא לקחת לו צעצועים שלו. אנחנו כל הזמן חווים צרחות ומריבות איתה. יש לציין שהרבה פעמים היא כן מראה לו אהבה. אנחנו אובדי עצות לגביה ולא יודעים כיצד לנהוג..

שלום,

שמי איציק, אב לילדה מתוקה בת 3

בעקבות גירושין, אני גר בשנה האחרונה אצל הורי והילדה נשארת לישון אצלי פעמיים בשבוע וכל סופ"ש שני לפי ההסכם.

לאחרונה קיבלתי הצעה לעבור לגור בדירה גדולה עם עוד 2 שותפים רווקים, חברים טובים מאוד שלי, כאשר לבת שלי יהיה חדר אישי משלה בדירה.

ההצעה מאוד אטרקטיבית בעיני: נוחה כלכלית, קרובה להורים במידת הצורך, ומרגשת אותי כחוויה בפני עצמה.

אציין שאני מכיר את החברים כבר המון שנים וסומך בצורה מלאה שלא יפגעו בחינוך של הילדה או יחשפו אותה למשהו שלא ראוי לגילה, ויכבדו את המרחב והצרכים שלה כילדה. אופי המחייה של שלושתנו הוא רגוע, ולא פרוע.

על פניו נשמע נהדר אך עם זאת יש בי קצת חשש מה תהיה ההשפעה על הילדה לגור בדירה כזו.

אשמח לשמוע המלצות/אזהרות האם ואיך לעשות את הצעד הזה...

שלום

יש לי בת בת שנתים .לאחרונה היתי איתה בחנות שלפתע היא ראתה אשה אוכלת ממתק .הבת שלי אומרת לה אל תוכלי אל תאכלי.במקום אחר הלכה לכמה אנשים ואמרה להם .אתם בעונש אתם בעונש.האם למה הכונה אתם בעונש? האם זה מהגן? ומה אומרים לה כשהיא מעירה לאנשים לא לאכול? אגב את כולם היא לא מכירה .ואיך כשנעיר לה לא ירד לה בטחון?

יש לי ילדה שנולדה אחרי 14 שנים ( יש לה אח בן 17), ילדה חכמה ופעילה מאוד, אך אני נתרלת בקושי רב מולה כי היא אינה מקשיבה ומאוד עקשנית. ניסיתי הכל להיות עקבית איתה ולא לתת לה מה שהיא רוצה, או לחזור הביתה ברגע שהיא בוכה ומתנהגת לא יפה. אך שום דבר לא משנה את ההתנהגות שלה. בדרך כלל אחרי שנרגעת היא מבקשת סליחה אך הדברים חוזרים על עצמם. מה לעשות? האם להמשיך בענישה? לא לצאת איתה למקמות ציבוריים?( היא נשכבת על הריצפה ובוכה שעות) קושי נוסף הוא נושא האוכל, היא אוהבת לאכול והכל בלי הפסקה. כמובן שאיני מרשה לה ועושה לה סדר קבוע לארוחות אך כשהיא רואה אוכל או לא מקבלת משהו שבא לה היא בוכה.אשמח ליעוץ איך עליי להתנהג איתה אני מיואשת... תודה

שלום,
הייתי רוצה המלצה לגבי פסיכיאטר לילדים.
אפשר גם פסיכאטר פרטי שעובד עם מכבי.
שמתמחה בגיל 11, וגם עוסק בבעיות קשב וריכוז.
אשמח מאוד להמלצה על פסיכאטר מומלץ.
תודה רבה. רויטל

שלום, בן שלי אביתר נמצא בגן טרום חובה , משנה שעברה הוא לא מפסיק להרביץ ולפגוע בילדים בגן , דחיפות, מכות, זריקת חפצים, שנה שעברה לאחר איבחון פסיכולוגית של הגן הומלץ לי לבעלי הדרכת הורים, עברנו מספר מפגשים על בסיס שבועי ביחד עם קבוצת הורים, לקחנו כמה טיפים להמשך אך זה לא פתר את הבעיה .
השנה אביתר נכנס לגן חדש שהוא לא מכיר את הילדים והסיפור חוזר, הפסיכולוגית הנוכחית של הגן אבחנה שאין לאביתר וויסות חושים והפנתה אותנו לריפוי בעיסוק (ששם יש תור ארוך ולא בטוח שנתחיל את הטיפול בחצי שנה הקרובה) ועוד רשימת דברים שנוכל לעשות בבית כמו צלחת ויסטיבולרית, קופסת חושים, מרקמים שונים למגע.
בנתיים האלימות ממשיכה, ההורים לא מפסיקים להתקשר ולבקש שאביתר לא יתקרב לילדים שלהם, הילד מרגיש דחוי ואף אחד לא אוהב אותו.
מה להגיד לילד, איך להסביר לו שלא יתקרב לילדים , האם יש המלצות נוספות יעילות יותר בטיפול בוויסות חושים?
אשמח לעזרה מכל סוג, יעוץ, הכוונה, טיפים
תודה

שלום,
שמי שני, יש לי ילדה בת חצי שנה.
ביום ראשון לפני שבוע הכנסתי את הבת שלי לתינוקייה המונה כ 9 תינוקות. ביום הראשון נשארתי איתה 40 דק ואז נכנסה מנהלת הגן וביקשה שאלך ואשאיר אותה לבד... בהתחלה התנגדתי מאחר וזה היום הראשון והילדה שלי במקום זר עם אנשים זרים, אך השתכנעתי שכך זה פועל בגן ואני לא האמא הראשונה שעשתה זאת. יצאתי לחצע שעה הילדה בכתה בכי היסטרי והייתה בזרועות המטפלת. יום למחרת שוב, דורשת ממני לעזוב ושוב משכנעת אותי שהיום יהיה טוב יותר ושוב הילדה בבכי היסטרי בידיים של המטפלת ולא נרגעה לשנייה. ביום השלישי פניתי למנהלת הגן ואמרתי לה שזו לא הגישה שלי ושאני רוצה להתחיל הסתגלות מחודשת ולהשאר איתה בימים הקרובים כדי להעניק לה ביטחון. תחילה מנהלת הגן התנגדה בטענתה שזוהי איננה מדיניות הגן שהיא מנהלת כ10 שנים וכשאיימתי שניפרד כידידים היא הסכימה. הילדה שלי בכתה גם כשהייתי איתה ורק לאחר יומיים שאני איתה בגן כשעתיים פלוס מינוס בכל יום, היא קצת נרגעה ודווקא ביום שבו היה שיפור מנהלת הגן התקשרה להגיד לי שהיא מבקשת שמחר אשאיר אותה ואלך כשבשיחה היא טוענת שבגלל שאני לא "משחררת" אני גורמת להתנהגות הזו של הבת שלי. הסברתי לה שהיא חוותה טראומה והיא צריכה להרגיש ביטחון ולהכיר את הסביבה, המטפלת ורק אז תוכל להסתגל ושאני לא חושבת שזה מתאים על אחת כמה וכמה שיום למחרת הייתה מטפלת אחרת שהיא איננה מכירה כי המטפלת שלה בחופש. יום למחרת הגעתי ונשארתי זה. היום, שוב נכנסתי לגן כשכל הצוות לוחץ עליי לעזוב... הילדה בכתה בידיים של המטפלת, לא רצתה לשחק ופשוט בכתה גם על הידיים כי התרחקתי משם.. חזרתי לקחת אותה ויצאתי מהגן. אני מאוכזבת מהתנהלות הגננת ומעוניינת מחר להחליף מקום למשפחתון קטן שכרגע יש בו תינוקת אחת ובעוד כחודשיים יכנסו 3 תינוקות. השאלה, האם זה יבלבל את הילדה שלי עוד שינוי? האם דווקא להמשיך תהליך במקום שהגישה שלו שונה משלי ולחכןת שהיא תסתגל? אני די אובדת עצות ואשמח לשמוע חוות דעת מקצועית

היי יש לי 3 ילדים הגדולה בהם בת 4. ילדה מקסימה, נבונה ובוגרת מאוד לגילה. בשבועיים האחרונים אני וגם הגננת שלה רואים שינוי בהתנהגותה. היא בןכה על כל דבר, מחכה שיעשו בשבילה וכשלא עושים היא בןכה. גם שמתי לב שקיים בה פחד שאני אכעס עליה! תמיד שהיא עושה משהו היא ישר אומרת לי בבכי אל תכעסי עליי. אני לא כועסת על כל דבר אבל יש דברים שאין ברירה ושאני חייבת לכעוס עליה והיום לדוגמא קרה מצב שכעסתי עליה והיא בפרץ של בכי אומרת לי שאני לא אוהבת אותה 😢
לא בעלי ולא אני עשינו משהו שחלילה יכול לגרום לה לחשוב כך.. ממה יכול לנבוע השינוי בהתנהגות שלה?
אשמח לתשןבה בדחיפות , תודה.

שלום, יש לי שני ילדים: בן בגיל 8 ובת בגיל 6. מיותר לציין שהם לא מסתדרים בכלל, ויותר מזה נראה לרגעים שיש אפילו שנאה ועצוב ממש לראות את זה.
מעבר לזה, הם טיפוסים מאוד שונים, הילד נעים וקל לחינוך והילדה מאוד דעתנית וקשה מולה.
לאחרונה אני מרגישה הדרדרות אצל שניהם.
הילדה התחילה כיתה א' ובמערכת החדשה היא מנסה לבדוק גבולות מול המורה וגם בבית, יש תחושה שהיא הפכה להיות חוצפנית, צריך לחזור על כל בקשה המון המון פעמים עד שהיא מבצעת וזה נורא מתסכל!
הילד שאף פעם לא קיבלתי שום תלונה עליו, לאחרונה נראה שקצת נגרר אחרי חברים לכיוון השלילי. שמתי לב שגם לא זקוק להרבה שעות שינה, לוקח לו הרבה זמן להרדם (לא תמיד) והוא לא עייף במהלך היום.
יש לי הרגשה של שינויים בשניהם באותה התקופה. אבל אני לא מבינה מה הגורם לכך? ומה אני יכולה לעשות כדי להגיע לכל אחד מהם, להחזיר את הילד לדרכו הנעימה והטובה ולהגיע למצב שהילדה תבין את חשיבות הכבוד כלפי אחרים, כולל הורים ומורים.
אשמח מאוד לעצה!!