פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הי
אנחנו הורים ל 4 ילדים - תאומות בנות 7.5 תינוקת בת 1.8 ותינוק בן שבועיי שהצטרף למשפחה.
ברצוני לקבל יעוץ לגבי בת ה 1.8 ביחס להצטרפות תינוק למשפחה.
היא נמצאת איתנו בבית ואינה במסגרת חינוכית. אני הייתי איתה בבית מגיל לידה , ונכנסתי לשמירת הריון. בעלי בחצי שבתון ונמצא איתנו 3 בקרים בשבוע. עובד בערבים. הקטנטונת מוקפת אהבה והמון תשומת לב גם מצד המשפחה המורחבת.
מאז הולדת התינוק היא מתקרבת אליו, מלטפת, קוראת לו בשמות חיבה, מזעיקה את כולם שהוא בוכה. מעולם לא הראתה סימני קינאה או מצוקה גלויים לעין. ואנחנו מצידינו ממשיכים להרעיף אהבה.
אך הלילוות נראים אחרת.. היא מתעוררת המון, בוכה, קוראת לנו. לא ממד מסבירה מה היא רוצה. רק בוכה. ( דבר שלא אופייני לה)
ברור כי היא עוברת משבר מסויים שבא לידי ביטוי בשינה.
מה עלינו לעשות
כיצד ביכולתינו להקל עליה את השינוי במשפחה?
תודה

שלום רב
אשתי סובלת מocd . אני סובל מחשיבה מעט אובססיבית (הפסיכיאטר הגדיר כקוים של ocpd) . אצל שנינו יש רקע רגשי מורכב מילדות אך כנראה גם מבנה נפשי כזה.
האם יש דרך לעזור מראש לילדים שלנו (הגדול בן שנתיים וחצי) שלא יסבלו כשיגדלו ממחשבות אובססיביות, קבעון מחשבתי וכדומה ?
אבהיר שאין כעת בעיה כזו,מעבר להתמודדות רגילה עם גיל שנתיים.
תודה מראש.

עוד כמה חודשים אנחנו נוסעים לרילוקיישן, הגדול שלי בן 4, איך מכינים אותו למעבר ולמרחק מהחברים ומהמשפחה?

היי אני כבר שמונה חודשים מטפלת בתינוק.
שהתחלתי היה בן 7 חודשים. הגעתי לבית שלו וראיתי אותו שוכב סביב המון חלקי לגו קטנים בלי השגחה והוא התנגש בדברים בלי סוף נראה כאילו אין לו איפ לקס הגנה טבעי לא לחזור על מקום שהתנגש בו לפני שניה עם הראש
הוא ילד מספר 4 כולם בנים. האימא שהתחלתי לטפל בתינוק נראתה בדיכאון ותשישות.
בהמשך ענין ההשגחה השתפר והאימא כבר לא נתנה לו להיות ליד חפצים קטנים.
אבל כמעט כל שבוע היו עליו עוד ועוד מכות שהילד קיבל בגלל חוסר השגחה . וההורים אומרים שהגוף של התינוקות מובנה לקבל מכות.
כל שבוע מכות חדשות . עכשיו יש לו ציפורן שחורה ממכה. וגם ברגל ציפורן מרוסקת. יש לו פצע בינוני בברך. יש לו שריטות בגב. וכחול במצח.
אומנם הוא בן עם אנרגיות וילד רביעי אבל זה מרגיש מוגזם. מרגיש כמו הזנחה
אני לא יודעת מה לעשות. ואני מפחדת מהורים שלו

ערב טוב,
בני בן 9, לומד בכיתה ג',ילד נבון מאוד ובעל הפרעת קשב.
בני מאוד עסוק במיניות בתקופה האחרונה ומרגיש לנו,הוריו, שהעניין כבר עובר את הטעם הטוב ומתלבטים מה לעשות עם כך.
למשל הוא נועץ מבטים בחזה שלי כשאני עוזרת לו להתנגב או משהו כזה.
כשאני אומרת לו שזה לא נעים לי ולא מתאים הוא אומר"אמא אני לא שולט בחשבה הזו בראש שלי"
אודה לחוות דעתך, האם זה "נורמלי?"
תודה, מור

אני בת 21 וגרה עם הוריי, בשנתיים האחרונות שתי אחיותיי הגדולות (34, 32) עברו לגור בקרבת בית ההורים. לכל אחת יש ילדים משלה והן נשואות. העניין מתחיל בכך שאת רוב הזמן עם הילדים הן מבלות בבית הוריי:
תחילה היו ביקורים של אחרי הגן, אלו התארכו לביקורים של להישאר לארוחת ערב ואלו התארכו עד כדי מקלחת ואמי הולכת להשכיב את הילדים לישון בבתיהם. זה קורה כעת באופן יומיומי. כמובן שכל הדברים הללו מוטלים על אמי והיא עושה זאת באהבה - סבתא למופת. (:
עם זאת אני שמה לב לדפוסים אצל הילדים (3 ו-2) שמעט מדאיגים אותי, בעיקר פיתוח תלות כלפיי אמי כאילו היא תופסת את מקום האם בחייהם (בוכים כשהם נפרדים מאמי בעוצמה גדולה יותר מפרידה מאמא/אבא, מתעקשים שהיא תשחק איתם ותקרא להם סיפורים, עוקבים אחריה ברחבי הבית, מקשיבים רק לה כשהיא מעירה להם). מובן לי שיש דברים שהם באמת טיפוסיים ורגילים בקשר שבין סבתא לנכדיה אך העניין די צורם לי. אמא שלי דוגלת בשיטה שהיא הסבתא ותפקיד חינוך הילדים אינו שלה אלא של ההורה - ואני מסכימה איתה לחלוטין - אך לעתים נראה כי ההורים מפילים את אחריות החינוך על אמי.
האם יש לתת לילדים תא משפחתי בה הסבא והסבתא אינם תופסים את מקום ההורה? או שאני מגזימה? האם זה בריא לבלות כל יום עם הסבים ולא לבד עם ההורים?

שלום, אני מעוניינת לשלוח את בני בן ה 9 לשיחות אצל פסיכולוג (פרטי או דרך הקופה), ובעלי חושש שהדבר ירשם לו בתיק אישי אשר יפגע בסיכויים שלו להתקבל ליחידות מסויימות בצבא ולמקומות עבודה טובים.
האם יש אמת בדבר או שאין מה לחשוש מזה?
תודה, נעמה

שלום, ילדה בת 2.2 שמתנהגת בצורה מוזרה, מתנגדת לכל דבר, או יותר נכון עושה רק מה שבא לה ומתאים לה, דוגמאות- לא רוצה להיכנס לאוטו כשחוזרים מהגן והדרך היחידה זה "לשחד" אותה בעוגיה או שוקולד. אחר כך היא לא רוצה להיכנס הביתה ובוכה שאקח אותה לגן שעשועים ואם לא אז היא משטתחת על הרצפה. היא לא רוצה להיכנס למקלחת ואחר כך לא רוצה לצאת מהמקלחת. לפעמים היא פתאום מחליטה שהיא לא רוצה ללכת ברגל ורוצה שנרים אותה ואם לא אז שוב נשכבת על הרצפה ובוכה . בגן אומרים שכשיש משהו שהיא אוהבת כמו חוגים ומפגשים אז היא יושבת ומשתפת פעולה ורוקדת והיא גם משחקת בחצר וכו' אבל כשאומרים לה להיכנס חזרה מהחצר אז היא לא רוצה ושוב פעם נשכבת ובוכה וגם לפעמים היא עושה דווקא ולא רוצה לשבת לאכול אבל אחר כך מסכימה ואוכלת וזה אחרי ויכוחים איתה. גם בחנויות היא כל הזמן רוצה שיביאו לה דברים ואם לא מביאים לה אז היא צועקת ובוכה. היא פשוט כל הזמן רוצה או לא רוצה ואם לא נענים לבקשות שלה אז היא מתפרעת וכשהיאנלאנרוצה לעשות דברים אז היא מתעקשת ואנחנו כבר לא יודעים מה קורה לה ואולי משהו לא בסדר אצל הילדה והיא צריכה אבחון וטיפול. אני צריכה ללדת בעוד חודש ואני חוששת שהמצב יחמיר. מה עושים במצב כזה והאם נשמע שמשהו לא בסדר אצל הילדה?

ילדה בת 7 חושבת שהיא נסיכה, במשחקים ובתלבושות זה מאוד חמוד והיא מקסימה ועודדנו את זה עם ההתלהבות שלנו, היא ילדת סנדוויץ' בין שני אחים, הבעיה היא שהיא חושבת שהם הנתינים שלה והיא כל הזמן מצווה עליהם דברים. הקטן לא תמיד משתף איתה פעולה אבל הגדול ממש כנוע לה. האם אנחנו צריכים להתערב בזה? על מה לעבוד - עליה או עליו?

בני, בן שנתיים וחצי. ילד מקסים, חייכן, חברותי, מאד מפותח לגילו, דובר שוטף עברית ואנגלית, מצייר, מכיר מגיל שנה וחצי את כל הצבעים ועוד.
הבעייה שלו היא שהוא זורק כל דבר שנימצא בקרבתו. החל מצעצועים דרך אבנים וכלה באוכל. כרגע לדוגמא, נתתי לו ארטיק, שזה הדבר דהוא הכי אוהב. כאשר נזל, ביקשתי שייתן לי לנקות. בד״כ הוא נותן בלי בעיה. עכשיו הוא פשוט זרק.
הבעייה מתחזקת כאשר הוא עייף. הוא יודע שזה אסור, אבל זה כאילו שאין לו שליטה על זה.
כאשר הוא זורק צעצוע או מוצץ או ארטיק, אני פשוט לוקחת את הדבר ולא מחזירה לו ואומרת לו ״זרקת, אין״. לאחרונה גם אומרת לו שאני לא חברה שלו ומתעלמת ממנו. בד״כ התגובה שלו היא בכי וצעקות ואחרי כמה שניות כאלו, הוא מבקש חיבוק. בעבר תמיד הייתי מחבקת, לאחרונה, כשבעיה החמירה, אני גם לא מחבקת. פשוט מתעלמת (עד שהוא ממש נתלה עליי ומבקש חיבוק ואני כמובן נשברת ומחבקת ורק אז הוא נרגע.
הבעיה שאחרי, הבעייה ממשיכה והוא ממשיך לזרוק.
כמו שאמרתי, זה נראה שזה פשוט חזק ממנו. הוא כל הזמן מבטיח שהוא לא יזרוק יותר, אבל לא מצליח.
מה אפשר לעשות כדי לעזור לו להפסיק עם ההרגל הנוראי הזה? איך אני אמורה להגיב כשזה קורה? כשאני רואה שהוא רוצה לזרוק ומצליח להחזיר את עצמו, אני כמובן משבחת אותו, אבל זה בטל בשישים לעומת הפעמים שהוא זורק.
אגב - עש לו את ההרגל הזה מגיל מאד צעיר. מרגע שישב לבד (גיל חצי שנה) היה לוקח את כל הצעצועים ופשוט זורק.
אשמח להכוונה ועזרה.

הילדה שלי בת 4 והיא ממש מתעללת בבובות שלה, מפרקת אותן, גוזרת אותן, מחליפה ראשים בין ברביות, מטיחה אותן על הרצפה וכו' וכו', לנו זה נראה מאוד אלים למרות שהיא לא עושה את זה מתוך כעס. האם זו התנהגות תקינה?

ערב טוב,
לאחרונה הילדה שלי מתלוננת על "מלאך רע" בראש שמקלל את מי שנמצא לידה, במהלך בית הספר, במהלך השהות בבית.
הילדה מתלוננת שהוא בראשה ואפילו מתארת את דמותו.
במקביל לך, פיתחה הילדה פחד להישאר בחדרים בבית לבד (אפילו במקלחת) ומבקשת שמישהו יישאר לצידה תמיד.
מה עושים? למי צריך לפנות? האם יש קשר בין שתי התופעות?

נכדתי בת 4 לפני 3 שבועות עברה ניתוח: כריתת שקד שלישי, כפתורים וכריתת שקדים. מאז, כל לילה מתעוררת מספר פעמים בבכי עז, אפילו שההורים צרפו אותה לישון איתם במיטתם להקנות לה ביטחון וכו', לא עוזר מאומה. מה עושים? מתי יחלוף??? תודה רבה.

בני בן 10וחצי ושנה האחרונה כשמבקשים שילך לישון ולהתקלח מבצע את ההוראות רק אחרי שנוזפים בו.
וכל ערב זה מאבק
ניסיתי לאיים בענישה שלא יקהל דמי כיס אך אני לא בטוחה שזו השיטה כי לבסוף מבצע .
אמרתי לו למשל קודם תתקלח אחכ תקרא במיטה .
נוא החליט שהוא קורא ורק אחרי חצי שעה ילך להתקלח.
האם אני צריכה לוותר במצב כזה ?
איך להתמודד?
הוא ילד טוב בדכ תלמיד טוב אך לאחרונה החלו צאברים שכאלו.
היו כללים מאד ברורים אך לאחרונה החל להפר אותם.
מה לעשןת לדעתך??
אציין שהוא קצת אסטרונאוט ולעיתים צריך לומר לו כל דבר פעמיים ושלוש

שלום רב,

אני יודע שכל ההורים חושבים שהילד שלהם הוא משהו מיוחד, חכם ובעל פוטנציאל ממשי להצלחות.
גם אני כזה, בני בן ה 13, לא מעוניין ללמוד יותר, אני מניח שזה לא ברמה הפשטנית של המשפט, אבל בואו נגיד, הוא לא רוצה יותר להשקיע מעבר ללכת לבית ספר.
עד כתב ז' הכתה הנוכחית, הוא היה 3 שנים תלמיד מצטיין, בשתי המחציות של כל שנה. השנה חלה ירידה גדולה מאוד בציוניו והוא בממוצע 60 ! כל מה שמעניין אותו מהרגע שמגיע הביתה זה הסמארטפון, קצת לשחק עם אחיו מידי פעם או חברים פעם בכמה זמן. בקיצור, לא מעניין אותו הלימודים בכלל, לא שיעורי בית, לא מבחנים ולא כלום.
אנחנו כהורים מנסים לדבר אל ליבו ולהסביר לו את המשמעות של הלימודים בעידן שלנו. זה דיי נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה, רק שאנחנו מאיימים עליו שהוא לא יקבל דברים שהוא חושק בהם הוא מזיז את עצמו וקצת לומד, בכל דבר הוא מבקש שנשב איתו, שנלמד, שנסביר לבאמת שאין לנו בעיה עם זה אם נראה רצינות והשקעה גם מצדו, אבל מה שיוצא, שאנחנו מלמדים ואתו, מחפשים לו את החומר, במקררה הטוב הוא מסכם אותו וגם בעצבים וזהו. אנחנו מאוד חסרי אונים ולא יודעים באיזו שיטה לנקוט, מאוד חשובה לנו הצלחתו בלימודים. נשמח להערות והארות. תודה מראש.