פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום
יש לי ילד בן 2 ושלושה חודשים. בגן הוא מבקש להתפנות ואם לא מבקש אז הגננת מושיבה אותו והוא משתף פעולה יפה. בבית,לעומת, הוא לא מסכים לשבת על הסיר או הישבנון. צועק ובועט. גם כשמנסים בכוח להושיב אותו הוא לא מתפנה. אבל כשמשתין בא ומראה שרטוב לו. כבר ניסיתי להשאירו בתחתונים הרטובים אבל זה לא עוזר. מה לעשות?

נאמר לי בביקור אצל נוירולוגית ילדים שלבני בן החמש יש חשיבה מופשטת ברמה של גיל ארבע. הייתי רוצה לעזור לו להתאמן ולנסות לשאול אותו כל יום שאלה שמפתחת את החשיבה הנל. האם יש לך דוגמאות לשאלות שאוכל להיעזר בהן?

שלום,

בתי בת 5 נכנסה השנה לגן חדש. מתחילת השנה יש לה קשיי היפרדות ממני בבוקר, שנראה שאפילו החמירו לאחרונה. היא נצמדת אליי מאוד , לא משחררת והגננת או הסייעת צריכות ממש להפריד אותה ממני על מנת לאפשר לי לצאת. לאחרונה זה מלווה גם בבכי די חזק. הגננת טוענת שהיא נרגעת די מהר ומשתתפת במהלך היום.
חייבת לציין שבתי ילדה מאוד ביישנית. לא עונה כשפונים אליה אפילו ילדים בני גילה או קטנים ממנה שהיא לא מכירה (מהחוג לדוגמא או בגן שעשועים).
השנה גם רשמתי אותה לחוגים ונראה שהיא נהנת, אבל מאוד קשה לה ההיפרדות ממני כל פעם מחדש וצריך 'להכריח' אותה להיכנס.
חייבת עזרה בבקשה איך להתייחס לקשיים ולבכי בבוקר?
איך אני יכולה לעזור לה שתצליח להיכנס לגן בצורה רגועה?
ניסיתי לדבר איתה, להסביר ושוב בבוקר אותו הסיפור.
וגם לגבי החוגים. האם כדאי "להכריח" אותה ללכת לחוגים שבסופו של דבר היא נהנת מהם או שבצורה כזאת (שהכניסה היא לא רגועה ומלווה בקשיים) זה לא תורם ואפילו מזיק ?

תודה מראש.

יש לי שנים בנים בהפרש גיל שנה וחצי כמעט הצעיר בן 5 והשני שש וחצי.
הצעיר מאוד מקנא באחיו , מרגישים שהוא מאוד מעריץ אותו ומאחל לעצמו שיהי במקום אליו.
אנו ההורים דואגים לבטחון העצמי של הצעיר, דואגים לאני העצמי שלו , רוצים שיקשיב לעצמו לצרכיו שתהיו לו מודעות עצמית שתהיה לו התפתחות בריאה ואמיתית.
רוצים להעצים אותו
האם אפשר לקבל טיפים

שלום רב, בימים האחרונים גיליתי שהבן שלי (10) אוכל ממתקים בהחבא. כששאלתי אותו (לא בכעס ובלי לשפוט) על מקרה ספציפי הוא הודה וממש התבייש אמר שהוא פשוט לא יכול לעמוד בפיתוי וממש ממש בא לו והוא ממש ממש אוהב ממתקים. אמרתי לו שגם אני מאוד אוהבת ושאני מאוד מבינה לליבו ואת מה שהוא מרגיש אבל זה מאוד לא בריא (אכל שליש צנצנת של ממרח שוקולד בכפית). ביקשתי שמתי שבפעם הבאה יתחשק לו משהו מתוק שפשוט יבקש. חייבת לציין שאנחנו לא מונעים ממנו ממתקים - הוא יודע שמותר לאכול ממתק אחד ביום וגם אוכל אותו, הוא בוחר איזה וגם פעם בשבוע מקבל כריך מתוק לבית הספר. אשמח לעצה איך לעזור לו. אני ממש לא רוצה שיפתח הפרעות אכילה / מנהגי אכילה לא נכונים. בילדותי גם אני אכלתי בסתר אבל ממני מנעו ממתקים באופן גורף וחד משמעי. כל עצה תתקבל בברכה

תינוקת בת 8 חוד' נמצאת עם מטפלת ועם עוד תינוקת, נמצאים בבית של התינוקת השניה.
תינוקת בת 8 חוד', מקסימה וחייכנית, עם המטפלת
3 ימים, היא בוכה כל היום, רק בטיול היא רגועה, ואז ממשיכה לבכות. היא נרדמת באפיסת כוחות מהבכי, מתעוררת וממשיכה לבכות. כשבאתי לקחת אותה מצאתי אותה בוכה בכי נוראי אחרי שישנה, והמטפלת לא הצליחה להרגיע אותה.
הילדה היתה עם טיטול יבש מרוב סטרס וכבר צרודה.
אני בתחושה שזה לא ילך. בד"כ יש שיפור, אבל אחרי 3 ימים אין שום שיפור זה ממש נורא.
האם לדעתך יש מקום לתת עוד צ'אנס?
לא חשבתי שבגיל 8 חוד' תהיה כזאת חרדת נטישה.
אציין שכלוקחים אותה הביתה היא משחקת מחייכת ומרוצה.
בתודה

שלום, בתקופה האחרונה, בן ה 8 וחצי חוקר את הצואה שלו. הוא ילד מאוד בוגר וסקרן ומתייחס לצואה כאל מוצג מעבדתי מרתק.
אין לו שום תחושת גועל או הסתייגות לגעת בידיים חשופות.
ניסיתי לפנות לצד המדעי של חיידקים והיגיינה אך הוא ממשיך לעשות זאת. תהיתי כיצד עלי להגיב...
האם זה נפוץ או חריג אצל ילדים בגילו?
האם לשחרר ורק להציב גבולות של כפפות והיגיינה או שחשוב לעצור את זה מיידית?
אשמח לכל עצה בנושא
תודה רבה!

הבן שלי בן 5, ילד בריא,שמח וקצת רגיש. (יש לנו גם תינוק בן שנה, מאז שנולד לא הורגשה שום רגרסיה), לפני כחודש הוא עבר ניתוח להסרת שקדים וכמה ימים לאחר מכן השארנו אותו אצל ההורים שלי (דבר מאוד שגרתי אצלנו) ויצאנו לסידורים והוא התנהג בצורה מאוד לא אופיינית לו, בכה וצרח שהוא רוצה את שנחזור, בנוסף, לפני שבועיים טסתי ל4 ימים (רק אני) והילדים נשארו עם אבא (במהלך היום במסגרות ובערב עם אבא)
מאז שחזרתי, הגדול מאוד היסטרי כמעט בכל פרידה ממני, בעיקר בבוקר כאשר אני משאירה אותו אצל חמותי ומשם לוקחים אותו לגן. אני כל ערב מדברת איתו והוא מתנהג בצורה מאוד בוגרת ומבטיח שמחר לא יבכה וכל בוקר הוא מתחיל לבכות בהיסטריה ולא מצליח לעצור את עצמו, ואני מרגישה שהוא מנסה...
דיברתי כמובן עם הגננת ואין שום דבר חריג בגן, זה אותו גן משנה שעברה,אותה גננת וחצי מהילדים שהיו איתו...
המצב הזה נמשך כבר שבועיים ומאוד קשה גם לי מבחינה נפשית, אני לא אוכלת כשאני יודעת שהוא ככה ומרגישה מאוד אשמה ולא יודעת איך לעזור לו.
אני כבר לא יודעת מה לעשות, להמשיך לדבר איתו? אולי אני רק מחמירה את המצב? להניח לו ולהתעלם מהבכי? לתת לזמן לעשות את שלו כמו שכולם אומרים לי? לקחת אותו לשיחה עם פסיכולוג? אולי יש לו טראומה? אולי זה דורש טיפול?
אני כבר אבודה..
אשמח לעצה מקצועית.
תודה רבה מראש.

הבן שלי בן 6 והוא לא מפסיק לדבר על כמה שהוא רוצה אח קטן. מסיבות בריאותיות אני לא יכולה להביא כרגע עוד ילדים, איך אני יכולה להסביר לו בצורה הכי טובה ואחת ולתמיד שייתכן שזה לא יקרה. לא משנה מה אמרתי לו עד עכשיו הוא לא משחרר

היי
הילדה בת 10, בת יחידה, מאוד אינטלגנטית וחכמה לגילה, אני והיא כמו 2 חברות טובות, היא לא מסתירה ממני דברים, אנחנו משתפות אחת את השניה בהכל, אני ואבא שלה מתייחסים אליה כאל בן אדם בוגר, מתייעצים אתה ומקבלים הסכמה שלה על טיולים ודברים שאנחנו עושים במשותף, לאחרונה שמתי לה שהיא בוכה בלי סיבה, בהתחלה התעלמתי וכשהדבר חזר על עצמו לקחתי אותה לשיחה, היא אמרה שהיא עייפה ושלא קרה משהו ספיציפי, רק שהיא בוכה בגלל שהיא עייפה, חייבת לציין שהיא קשורה אליי יותר כי אני נמצאת אתה יותר, הרגלתי אותה שאין בינינו סודות והיא יכולה להיות הכי פתוחה אתי ולספר לי על כל דבר שהיא עוברת, רציתי לבדוק אם יש קשר להתפתחות מינית להתקפי הבכי שהיא חווה, היא נראית בוגרת לגילה ומתחילה לקבל גוף של נערה, יש מצב שהיא חווה שינויים הורמונליים בגיל כזה והדבר משפיע על המזג רוח שלה, אשמח לתשובה ותודה מראש

היי אני אשמח לקבלעיצה .יש לי בת בכיתה ב בת 7 וחצי .. מהרגע שתחילת הלימודים החלה היא חוזרת עצבנית מבית הספר... הבנתי שמשהו עובר עליה ..ניסיתי לדובב אותה .ולהסביר לה שאני רוצה לעזור לה ושתדע שאנחנו תמיד פה בשבילה.. והיום היא אמרה לי שחברות לא רוצות לשחק איתה.. וזה פוגע בה.. אני שוקלת מה לעשות.. לגשת למורה... לקחת אותה לאיזה שהוא טיפול שיקנה לה יותר ביטחון עצמי.. אמרתי לה אל תדאגי אנחנו נעזור לך... היא הגיבה... אמא אתם הורים טובים אתם תמיד רוצים לעזור לי.. אשמח לשמוע את דעתך

בוקר טוב
ביתי בת 5 עלתה השנה לגן חובה
מציינת כי היא ילדה מאוד חמה אוהבת מאוד חכמה וחדה
בזמן האחרון ואני לא יודעת להצביע לגבי הכניסה לגן חובה כי הם טוענים שבגן היא מקסימה משתתפת ומשחקת יפה עם החברים .היא "שוברת את הכלים" על כל מה שלא מוצא חן בעיניה.
צורחת, מרביצה ,מטיחה ברצפה חפצים זה קורה בעיקר כי קצת קשה לה לעשות משהו... כגון רכיבה על האופניים, לעשות חוברת לימודית.
או שאומרים לה שאחר הצהריים אנחנו בבית ...היא חושבת שכל יום צריך לעשות איתה אטרקציה אחרת( זה לא משהו שהורגלה אליו)
בדרך כלל אנחנו מתחילים בדיבור יפה מכילים ומנסים להבין,
אחר כך עוברים ללהעביר אותה לחדר להירגע
ומנסים להיות עקביים ככל שניתן.
מרגיש שזה לא עוזר, אשמח לעצה

שלום
בני בן שנתיים וחצי סיגל לעצמו התנהגות חדשה שנראית כמו אוננות. נשכב על הבטן ומחכך את איבר מינו בידיו. נראה שהוא מרגיע את עצמו באופן הזה. לפני כשבוע נולד לו אח קטן ונראה שכל פעם שחש קושי על רקע של תשומת לב, למשל כשאני מניקה, הוא נשכב ונרגע באופן הזה.
זה מסב לנו אי נוחות במיוחד כשבאים אורחים והוא עושה את זה וגם דאגה. אני תוהה איך לנהוג -מצד אחד זה הגוף שלו ולא הייתי רוצה לפגוע בהיכרות שלו עם גופו, מצד שני זה מטריד, במיוחד כשזה נמשך המון זמן (כבר קרה שנשכב ככה כשעה אולי אף יותר).
אשמח לדעת האם זה נורמאלי? ואיך כדאי לנהוג בהקשר הזה.
תודה,
דפנה

שלום רב
בני בן 5 והוא הבכור בבית. יש לי עוד בן בן 4 (ההפרש ביניהם הוא 10 חודשים) ועוד בת בת 9 חודשים.
הוא תמיד היה יותר רגיש אבל בזמן האחרון הוא ממש פיתח חרדת נטישה. זה מתבטא בזה שלפני השינה הוא לא מפסיק לשאול אותי אם אני הולכת לאנשהו. במקום כמו גימבורי שכולם משחקים הוא נשאר צמוד אלי ולא מאבד קשר עין. יש לציין שלגן הוא הולך בשמחה בבוקר וגם לחבר שמזמין אותו הוא הולך לבד בלי שום בעיה. הבעיה היא בעיקר כשיוצאים החוצה אז הוא לא מוכן לזוז ממני אפילו לשניה ובלילה כשהוא עולה למיטה הוא חייב לשאול אותי כמה פעמים אם אני הולכת לאנשהו. הדבר מדאיג אותי מאוד ואין לי מושג איך להתמודד עם זה ולגרום לו להבין שאני לא עוזבת אותו בחיים ולהחדיר בו יותר ביטחון. תודה מראש

שלום רב,
אני אבא של גיא בן ה 3.
בגיל חצי שנה גיא נכנס לגן פרטי.
עד גיל 3 גיא היה באותו הגן. השנה רשמנו אותו לגן עירייה, מאז כניסתו לגן העירייה (לפני 12 יום ) בכל אזכור של הגן במהלך היום, גיא נכנס לסוג של ״עמוק״ שמתבטא בחרדת נטישה וחזרות על משפטים כמו "אני לא רוצה לישון" או " אני רוצה הביתה".
שוחחנו עם הגננת, היא אומרת שלא נראה משהו חריג, אבל רוב הזמן הוא נצמד לסייעת.
בנוסף הציין, מאז גיל שנה, כאשר גיא נמצא בסביבה עם אנשים (משפחה רחוקה או חברים ) כשפונים אליו ומנסים לתקשר איתו הוא נסגר ונצמד אלי או לאשתי.
אשמח לדעתך בנושא
בתודה מראש