לרזות זה טוב אבל מה עם הדרך?

היי עידן. אני מה זה מבינה אותך ! אומנן אני רק בתחילת הדרך (בדיקות לפני ניתוח), אבל לקח לי 3 שנים להשלים אם עצמי שמי שהוא יחתוך לי את רוב הקיבה האהובה והבריאה שלי, ואני לא אוכל לאכול את מה שאני אוהבת (לפחות כמה חודשים הראשונים). מחשבות האלה גורמים לירידה במצב הרוח שלי. אני טיפוס שמח, אופטימי, לא חסר לי כלום בחיים - 2 בנות חמודות, בעל אוהב אותי כמו שאני....אבל עוזר לי להתמודד עם הלחצים - זה שאני מבינה טוב-טוב דבר אחד : אם לא ארד במשקל (אני לא נראת שמנה, קצת מלאה) אז יש סיכוי שאני פשוט לא אזכה לראות את הנחדים שלי, כי עוד מעט יבואו סכרת, גיפרטוניה (לחץ דם גבוה) ואני פשוט אלך.....אז החלטתי שדי להנות מהאוכל הטעים (אני נהנת מהטעם ולא מהכמות!), אבל לא ממש בריא לי, ובמקום זה אני אתחיל להנות מבגדים, ספורט, אנרגיה....לא חסר בחיים ממה להנות!
עידן, את כבר מאחורי! תגובה שלך טבעית לגמרי ! תחזיק מעמד, תביט בתמונות כאן בפורום, אף למלא, עוד יום, עוד שבוע, טעם יחזור, תתחיל לאכול קצת יותר דברים, ותרא את העולם בגוונים אחרים, יותר בהירים. אני אשמח לקרוא כאן על המצב בעוד שבוע ! הרבה בהצלחה !!!

תודה על התמיכה, אני באמת מקווה שזה רק סימפטום שך התחלה...

תאמין לי - זה עובר!
ההרגשה המוזרה הזאת, והטעם הנוראי בפה, ההרגשה המוזרה על השיניים, ה-כ-ל עובר...
או-טו-טו תגיע לחיים קלים בהרבה ממה שהיו לפני הניתוח-
אני שלושה חודשים אחרי וממש חיה רגיל לגמרי ואפילו יותר טוב מלפני הניתוח...
זה לוקח זמן - אבל עובר...
בקשר לבחילות- אצלי אני הבנתי שזה נגרם לי מהצרבות ומזה שלא אכלתי כל שלוש שעות... אז הבחילות מככבות, אז אני ממליצה לך - קודם כל לקחת לוסק ולא להפסיק (כמובן בהתאם להמלצת המנתח), והכי חשוב- כל שלוש שעות לאכול... אפילו משהו שיא קטן, לפחות עד שהגוף יבין שהוא אמור לשנות דברים שהכיר עד היום... זה ממש יעזור לך
אז בהצלחה בהמשך,
וברוך הבא לחיים החדשים שלך :)
איה

היי,
אני בדיוק הייתי כמוך... תושות גועל בפה, בחילות נוראיות, לא יכלתי אפילו לשתות מים, הקאתי תה מיליון פעם והכי חשוב הייתי בדיכאון נוראי... היום אני חצי שנה אחרי והכל חזר לקדמותו...
אני אוכלת הכל טועמת הכל מנסה מאכלים ורואה מה יושב לי טוב ומה לא... הכל מעולה מצויין וזה יגיע גם אלייך... סבלנות הכל עובד ועובר... :)

אתם כנראה צודקים כולם ואכן מילת המפתח היא סבלנות. העניין הוא שעשיתי כבר דיאטות בחיים ואף אחת לא הייתה קיצונית כמו המצב עכשיו. ידעתי אז לצנזר באוכל אבל לרמה של נניח 40% ממה שאכלתי כאדם שמן שלא מחשבן. במצבי היום אני אוכל אולי 5% ממה שאכלתי ובגלל זה זה קצת מבאס. אבל כמו שרשמת- סבלנות (גם זה משהו שצריך לרכוש בחיים של אדם רזה...).
בכל מקרה- הרבה תודה על ההתייחסות :-)

היי עידן. אני מתארת לי עצמי כמה קשה לך עכשיו. ואני מבינה אותך. אינני יודעת עד כמה זה יכול לעזור (העצה שלי) אבל מה זה משנה מה אוכלים אנשים אחרים ? מה זה משנה מה אתה רגיל לאכול ? חשוב רק דבר אחד - מה אתה מכניס לגוף שלך בכדי לחיות ולא למות מסכרת, לחץ הדם גבוה וכדומה. חשוב מאוד לדעת שתוכל להכנס לחנות בגדים ולקנות מכנס קצר או בגד ים יפה, ולא בצורת מצנח ענקי.חשוב שתוכל להתאמן בחדר כושר או לרוץ בלי כאבי גב וסכנה למפרקים. וסוף כל סוף - מה, לא מגיע לך להיות חתיך? לא מגיע לך להנות בבוקר כשאתה מסתכל למראה? אתה צריך לנפנף ביד לחיים הקודמים ולומר לעצמך - אני עידן החדש. בהצלחה, תחזיק מעמד, עוד מעט נרא את התמונות שך לפני ואחרי !