תוצר לוואי של חוסר שינה

שלום רב פרופ' פינקלשטין, אני עדי בת 22 חזרתי מטיול בארגנטינה וצ'ילה לפני חודשיים וחצי,
תחילת הטיול הייתה מאוד כיפית אך לאחר חודשיים התחילו להיות לי דילמות בקשר להמשך הטיול שלי לאן כדאי לי להמשיך לטייל, ככל הנראה דילמות אלו גרמו לי לבעיות בשינה- שינה של 3-4 שעות למשך כמה לילות, לאחר מכן נסעתי באוטובוס למשך 17 שעות בלי להירדם לדקה, הנסיעה הייתה מאוד קשה והייתה לי הרגשה מאוד חזקה שאני לא צריכה לנסוע לאן שנסעתי אליו.
לאחר הנסיעה ולאחר הליכה מרובה עם ציוד על הגב על מנת למצוא מקום לישון בו התעלפתי ויום לאחר מכן החל לי חום של 39.5. חברים לקחו אותי לבי"ח, אמרו שיש לי ברונכיטיס נתנו לי זריקה נגד חום וכדורי אנטיביוטיקה. החום ירד אך מיום הנסיעה לא הצלחתי להירדם במשך שבועיים שלמים(מתוך השבועיים הצלחתי להירדם ללילה אחד ובשאר הלילות נשארתי ערה עם עיניים עצומות בלי יכולת להירדם)(*עליי לציין שהיה שימוש זעיר בסמים קלים-מריחואנה), ככל שעבר זמן ללא שינה כך היו לי יותר קשיים בתקשורת עם הסביבה ויותר הרגשת רבוטיות, ניסיתי להתקשר למשפחה שלי אך כמעט ולא הצלחתי לדבר עם אמא, יום לאחר מכן משפחתי איתרה אותי באכסנייה וכמה ימים לאחר מכן חזרתי עם אבי לארץ(רק כשראיתי את אבי ונתנו לי כדורים שגורמים לעייפות התחלתי לישון קצת).
חודשיים וחצי עברו מאז שנחתתי בארץ, ביקרתי אצל פסיכיאטרים בארגנטינה ובארץ, בארגנטינה אמרו שככל הנראה מדובר בהתקף פסיכוטי למרות שאין הזיות או דברים כמו ראיית מציאות מעוותת, בארץ נתנו לי זיפרקסה 10 מ"ג (פסיכולוגית ונוירולוגית שהלכתי אליהן אמרו שהן בכלל לא בטוחות שמדובר בהתקף פסיכוטי, חשוב לציין את זה למרות שהן לא מתמחות בעניין), לפני שבועיים הפסיכיאטר שלי הוריד לי את המינון ל7.5 מ"ג.
בתחילת שהותי בארץ השינה שלי עם התרופות הייתה לא כל כך טובה אך עם הזמן התחלתי להירדם בקלות והיום אני חושבת שגם בלי התרופה אין לי בעיה להירדם, לא זאת הבעיה שלי כרגע, הבעיה כרגע היא שמאוד קשה לי לתקשר עם הסביבה, אני מרגישה שונה, מרגישה שהיכולת הקוגניטיבית שלי נפגעה, הזיכרון שלי, קבלת החלטות, למידה, יצירתיות, ייצוג ידע, הסקת מסקנות, פתרון בעיות. ובנוסף לכל אלה הרגישות שלי מאוד נפגעה, אני מרגישה שדברים מסביבי לא מרגשים אותי ובנוסף אני לא מוצאת עניין בשום דבר כמעט. עליי לציין שלפניכן הייתי לגמרי בסדר ואף מעולם לא ביקרתי אצל פסיכולוג לפני כן. שירתתי בצבא שירות מלא בפרופיל 97 ובמהלך שירותי אף ערכתי הרצאות מול קבוצות של מעל 100 איש, לפני הטיול הייתי בנאדם מאוד חברותי, חייכן שמתחבר בקלות ועם המון חברים.
מה שקורה לי היום לא מאפשר לי לנהל חיי יומיום תקינים ואף חשבתי לוותר על הכל ולהרים ידיים מרוב שזה קשה לי.
רציתי לשאול אותך אם יצא לך לשמוע על מקרה דומה והאם אפשר לצאת מהמצב הזה וכמה זמן פחות או יותר לוקח לצאת מהמצב המחורבן הזה :)