חיילת מנומנמת

מאז חטיבת הביניים אני זוכרת את עצמי נרתעת משינה מהסיבות הבאות.
כשאני נשכבת במיטה ומנסה להרדם אני מרגישה איך אני נרדמת: אני זוכרת בבירור איך לאט אני נהיית "כבדה", איך מתחילים החלומות.... אבל אני עדיין חושבת צלול ושומעת את הסביבה! אני מנסה לזוז ולא מצליחה, רק לפתוח ולסגור את העיניים ואני רואה את מה שנמצא סביבי כך שאני יודעת שאני לא חולמת! אני "נאבקת" בהרגשה עד שאחרי דקה אני מתעוררת בבהלה ובדפיקות לב מואצות וכמה פעמים קמתי עם כאב חזק בחזה שעבר אחרי כמה דקות. זה קורה לי כמעט כל לילה, לרוב זה קורה מספר פעמים בלילה עד שאני נרדמת.
בנוסף לזה, כל בוקר, בלי קשה למתי נרדמתי, נורא קשה לי לקום! שום דבר לא מרתיע אותי! לא משנה אם אני מאחרת לבסיס או להנאות שלי... אני לעולם לא מצליחה לקום משעון מעורר, רעש, אור, שמזיזים אותי חזק אפילו. מי שמעיר אותי נורא סובל! אני אעשה הכל כדי לא לקום, אפילו אתעצבן ואקלל את מי שרוצה בטובתי! וכשאני מתעוררת אני לא זוכרת כלום!! אני ישנה בערך 7 שעות בלילה אם הצליחו להעיר אותי (כולל התופעה המוזרה) ואם לא הצליחו אני קמה לבד אחרי הצהריים.
אני חיילת, ובמסגרת הצבא אני לא יכולה ללכת למעבדת שינה כי "נראה לי שיש לי הפרעות שינה". מה גם שהצבא נורא מפקפק בחיילים עם "בעיות שינה", מה שגורם לי להיות נורא מתוסכלת! המפקדים שלי כבר נתנו לי כל עונש אפשרי על האיחורים שלי ועל זה שאני נרדמת על הכיסא באמצע היום. שלחו אותי לטיפול פסיכולוגי כי חשבו שאני בדיכאון. אני מדוכאת מהעובדה שהפרעות השינה שלי מפריעות לי בתפקוד ומביאות איתן בעיות נוספות ולא להפך!
אני נוטלת ריזלטס נגד מיגרנות אבל רק מהחודש האחרון.
יש לי פיתרון?