המושג קנדידה מתייחס לכ-500 סוגים שונים של פטריות, שגדלות באופן טבעי במעיים, שהנפוץ ביותר מביניהם הינו קנדידה אלביקאנס. בזמן שפלורת המעיים (קרי, האיזון בין החיידקים הטובים לרעים במעיים) תקינה, פטריות קנדידה השונות מתקיימת בדחק ואינן גורמת לשום נזק. לעומת זאת, כאשר מופר האיזון הטבעי בגוף וכן במקרים של כשל מערכת החיסון, אחד מ-20 הסוגים הפתוגניים (קרי, גורמי המחלות) של קנדידה עלול להתחיל לגדול ולשגשג ובכך לגרום לפגיעה ברקמות הגוף השונות, למחלות ואף למוות.

סוגי קנדידה

קנדידה נרתיקית.

מכונה גם פטרת נרתיקית או וגינלית. מדובר בזיהום נפוץ למדי, שאחראי לשליש מקרי דלקת הנרתיק בעולם. הסיבות לקנדידה נרתיקית קשורות כאמור בחוסר איזון של מערכות הגוף השונות ובכשל של מערכת החיסון, וביניהן ניתן למנות: נטילת גלולות למניעת הריון (אשר מפרות את האיזון הטבעי של פלורת החיידקים), מחלת סוכרת, נשאות איידס וכן הריון – בדגש על השליש האחרון. הידבקות בקנדידה קשורה לרוב בקרבת פתח הנרתיק לפי הטבעת וכן להעברת הפטריה מפי הטבעת לנרתיק, שם היא גורמת לדלקת.

הסימפטומים של קנדידה נרתיקית הם: גרד וגירוד באזור הנרתיק, במיוחד בעת מתן שתן ובעת קיום יחסי מין. קנדידה נרתיקית יכולה להיות חד פעמית ולא לחזור שוב לאחר טיפול תרופתי הולם, או חוזרת, ובמקרה זה היא תחזור בין שלוש לחמש פעמים מדי שנה, דבר הקורה בחמישית מבין המקרים. במקרים של קנדידה חוזרת, הזיהום יכול להמשיך ולהשפיע על מערכות נוספות בגוף, כך שיתווספו סימפטומים נוספים, כגון: חולשה ועייפות מתמידים, כאבי גרון, בעיות עור, בעיות במערכת העיכול ועוד.

קנדידה בפה.

סוג זה מכונה לעתים גם פטרת הפה. למרות השם המטעה, קנדידה בפה קשורה בהתפשטות הפטרייה לא רק בפה אלא גם בוושט ובמערכת העיכול. הסימפטומים הם פצעים שטוחים ולבנים בכל אזור הפה, הלשון וכו', דבר הגורם לתחושת צריבה ולריח רע מהפה, סימפטומים נוספים קשורים בקשיים לבלוע, בעיות עיכול ועוד.

בגלל מיקומה של קנדידה זו, קל מאוד להדביק בה אנשים אחרים. לכן, חשוב מאוד לשמור על היגיינה בפה ולהימנע מפעולות שיכולות לגרום להעברת הזיהום לאנשים אחרים, זו הסיבה שמומלץ מאוד להימנע ממין אוראלי בעת הזיהום.

קנדידה מערכתית.

הרפואה המשלימה מאמינה כי קיים סוג מרכזי נוסף של קנדידה, המכונה קנדידה מערכתית או קנדידה רב מערכתית. הכוונה כאן למצבים בהם הפטרייה תוקפת אחת או יותר ממערכות הגוף השונות: המערכת ההורמונאלית, מערכת העצבים, מערכת החיסון, מערכת המין ומערכת העיכול. הסימפטומים של קנדידה מערכתית נעים בין כאלה שמקושרים במערכת ספציפית (למשל, נפיחות בבטן המאפיינת את הפגיעה במערכת העיכול) ועד לסימפטומים כללים יותר כגון חולשה תמידית, ירידה בליבידו, תחושת חולי ועוד.

סוגים נוספים של קנדידה.

בנוסף לשני הסוגים לעיל, ישנם סוגים נוספים של קנדידה, שנחשבים לנדירים יותר. ביניהם ניתן למנות: קנדידה של הרשתית (שבמצבה הגרוע ביותר יכולה לגרום לעיוורון), קנדידה של הלב ועוד.

אבחון קנדידה

לעתים יש קושי לאבחן קנדידה היות ותסמיניה מזכירים לא מעט מחלות אחרות.

תסמיני קנדידה:

מומלץ לשים לב לקיומם של התסמינים הבאים שיכולים להצביע על זיהום בפטריית קנדידה:

הפרעות של מערכת העיכול. ביניהן ניתן למנות שלשולים, נפיחות בבטן, קשיים בעיכול, צרבת, גזים וכו'.

בעיות קשב וריכוז, עייפות תמידית גם לאחר שינה, חוסר שקט פנימי ודיכאון.

חשק עז לפחמימות וסוכרים ועלייה במשקל.

זיהומים פטרייתיים תכופים על פני העור, איבר המין ופי הטבעת.

אם אתם נוטלים אנטיביוטיקה או סטרואידים לאורך זמן וכן במקרים של נטילת גלולות נגד הריון באופן רציף במשך שלוש שנים, מומלץ לשים לב במיוחד לכל שינוי בהרגשה, היות ותרופות אלו הן אחד הגורמים העיקריים להתפתחות קנדידה.

בדיקת קנדידה:

ישנן כמה בדיקות שניתן לעשות על מנת לאבחן קנדידה ברגע שמתעורר החשש.

בדיקת צואה.

אחת הבדיקות האמינות ביותר בתחום הזה. ביכולתה לזהות לא את סטטוס קיומה של זיהום קנדידה, אלא גם את סוג הזן הספציפי ואת רמת האלימות שלו. שלושת הנתונים הללו מאפשרים התאמה יעילה של טיפול נגד.

בדיקת דם.

מדובר בבדיקת דם מיוחדת הבודקת את הימצאותם של נוגדני קנדידה בסרום הדם (קרי, בנוזל הדם שנשאר לאחר סינון תאי דם וטסיות). ואולם, חשוב לקחת בחשבון כי בדיקת דם זו יכולה לזהות רק אחד מבין ארבעת הזנים הנפוצים של קנדידה: קנדידה אלביקאנס, קנדידה גלברטה, קנדידה טרופיקל וקנדידה פראפסילוזיס. לכן, גם אם התשובה שמתקבלת הינה שלילית, אין הדבר מצביע שאתם נקיים מזיהום קנדידה, אלא רק שאין לכם את ארבעת הזנים המסוימים.

בדיקה וגינלית.

במידה ומדובר בחשש לזיהום של קנדידה נרתיקית, הגיניקולוג יכול לבדוק את הפרשות הנרתיק.

בדיקת נוזל עמוד השדרה.

במקרים מיוחדים של חשש לזיהום קשה ונרחב מאוד בקנדידה, ניתן לבצע בדיקה נוזל עמוד השדרה.

טיפול בקנדידה

טיפול קונבנציונאלי.

הטיפול בקנדידה שמציעה הרפואה הקונבנציונאלית הינו טיפול תרופתי שמותאם לסוג הקנדידה, לזן ורמת הזיהום. כך למשל, קנדידה נרתיקית וקנדידה של הפה מטופלות באמצעות משחה או באמצעות נטילת תרופות נגד פטריות. ואילו במקרים חמורים במיוחד של קנדידה יכול להינתן טיפול עוצמתי יותר המשלב נטילת תרופות בצורת כדורים בנוסף לעירוי או להזרקה של תרופות.

טיפול ברפואה משלימה.

מבחינת הרפואה הלא קונבנציונאלית הטיפול הנטורופתי נחשב לחזק ביותר. הנטורופתיה ממגרת את פטריית הקנדידה באמצעות תזונה מיוחדת שמטרתה "להרעיב" את הפטריה. על מנת שטיפול זה יצליח, חשוב להקפיד על הדיאטה המסוימת בין שלושה חודשים לחצי שנה (תלוי בסוג הקנדידה ורמת התפשטותה). הדיאטה אוסרת צריכה של מגוון מזונות שלדעת הנטורופתיה מעודדים את שגשוג הקנדידה, ביניהם: כל סוגי הסוכרים, צריכת אלכוהול, צריכת מוצרי קמח לב וחלב, צריכת מזונות עתירי שומנים ומזון מהיר בכלל ועוד. מאידך, הדיאטה מעודדת צריכת ירקות טריים, קטניות, מוצרי חיטה מלאה, בשרים רזים, דגים ועוד.

בנוסף, הטיפול הנטורופתי כולל במקביל חיזוק של מערכת החיסון על ידי נטילת תוספי מזון, על מנת למנוע להבא את הישנותה של קנדידה.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר