אפילפסיה של האונה הרקתית: גורמים, תסמינים ודרכי טיפול

אפילפסיה היא הפרעה במוח אשר גורמת לשינויים בפעילות התאים במוח. ההפרעה גורמת להתקפים, להתנהגות חריגה ואף לאובדן הכרה זמני. אפילפסיה של האונה הרקתית היא סוג אחד מבין עשרים סוגים שונים של אפילפסיה.

ישנם שני סוגים של אפילפסיה של האונה הרקתית שכל אחד מהם מוגדר לפי האזור באונה הרקתית שבו הוא מתרחש. האחד חל באונה הרקתית האמצעית (MTLE) והשני באונה הרקתית הצדית (LTLE). האונה הרקתית אחראית על הרגשות והיא מסייעת לעיבוד ולשמירה של זיכרון לטווח קצר.

ישנו סיווג גם להתקפי האפילפסיה, אם מאבדים את ההכרה במהלך התקף הוא מכונה ""פרכוס חלקי מורכב" ואם נשארים בהכרה ההתקף הוא מכונה "פרכוס חלקי פשוט". ברוב המקרים החולים בסוג זה של אפילפסיה נשארים בהכרה במהלך ההתקף.

למידע נוסף היכנסו לפורומים:
פורום אפילפסיה
פורום נוירולוגיה, שבץ מוחי, אירוע מוחי
פורום אפילפסיה ילדים
פורום אפילפסיה - תמיכה
פורום נוירולוגיה ילדים

פגיעה במוח יכולה לגרום לאפילפסיה

אפילפסיה של האונה הרקתית היא הסוג הנפוץ ביותר מבין כל סוגי האפילפסיה וכ-60% מהחולים במחלה חולים בסוג זה של אפילפסיה. ההפרעה יכולה לפגוע בכל אחד בכל גיל וישנן סיבות שונות שיכולות לעורר אותה, אך פעמים רבות קשה לזהות אותן.

מומחים סבורים כי הסיבות השכיחות ביותר להתפתחות המחלה הן שבץ, פגיעה טראומיתית של המוח, זיהום או היסטוריה של זיהום כמו דלקת המוח ודלקת קרום המוח, הצטלקות של ההיפוקמפוס, מומים בכלי הדם שבמוח, גידול במוח ופעילות חשמלית חריגה במוח. סוג זה של אפילפסיה יכול לעבור גם בתורשה ולכן למי שיש קרובי משפחה עם המחלה יכול לחלות בה גם כן.

גורם הסיכון הנפוץ ביותר לאפילפסיה של האונה הרקתית הוא התקף פתאומי ממושך הכולל חום. גורמי סיכון נוספים יכולים להיות טראומה בראש ואיבוד הכרה, פציעות בילדות המוקדמת, פגיעות בעת הלידה, מומים במוח, זיהומים במוח וגידולים.

ברוב המקרים האפילפסיה מראה את אותותיה בסוף גיל העשרה עד תחילת שנות העשרים. אצל נשים השינויים ההורמונליים של הביוץ ושל המחזור החודשי יכולים להגביר את התדירות של ההתקפים.

אאורה תקדים את התקף האפילפסיה

לפני שמתחיל התקף אפילפסיה של האונה הרקתית החולה חש בתחושות חריגות, כמו חרדה, דז'ה וו, אושר קיצוני ותחושה משונה בבטן. תסמינים מקדימים אלה מכונים "אאורה" והם יכולים להימשך כמה שניות עד כמה דקות. חלק מהאנשים חווים גם הזיות של צלילים, ריחות וטעמים וישנם מקרים שבהם האנשים כלל אינם חווים את האאורה או שהם לא זוכרים אותה לאחר ההתקף.

כאשר ההתקף מתחיל הגוף מתעוות ומתפתל ולנוע בצורה לא רצונית. תנועות אלה יכולות להיות מצמוץ של השפתיים, שפשוף של הידיים, בליעה אינטנסיבית, לעיסה ובהייה באוויר. משך ההתקף משתנה מאדם לאדם והוא יכול להיות קצר והוא יכול להיות ממושך. לאחר שההתקף חולף חווים בלבול, קשיי דיבור ועייפות קיצונית. לעתים רחוקות התקפים של אפילפסיה של האונה הרקתית מובילים להתקפים טוניים- קלוניים (גראנד מאל) שיכולים לגרום לפרכוסים ולאיבוד ההכרה.

פעילויות מסוכנות לחולי אפילפסיה של האונה הרקתית

לאחר התקף העונה על תסמינים אלה יש לפנות לרופא נוירולוג אשר יאבחן את תיאור המקרה וייבצע סריקת MRI כדי לבחון את תפקוד המוח. כמו כן, יש צורך בבדיקת EEG כדי לבחן את הפעילות החשמלית במוח.

רוב האנשים מגיבים טוב לתרופות אנטי-אפילפטיות, אך לאלה יש תופעות לוואי רבות כמו עייפות, סחרחורות ועלייה במשקל. אנשים שלא מגיבים טוב לתרופות צריכים לפנות לשיטת טיפול אחרת שלרוב כוללות ניתוח. אפשרויות נוספת לטיפול באפילפסיה יכולה להיות קוצב וגאלי – סוג של קוצב המושתל באזור בית השחי אשר שולח גירויים חשמליים ומדכא פעילות חשמלית לא תקינה במוח.

לקריאה נוספת בנושא אפילפסיה:
מה הקשר בין אפילפסיה לדיכאון?
כיצד התקפי אפילפסיה משפיעים על הגוף?
אפילפסיה: טיפולים טבעיים להקלה על התסמינים
אפילפסיה: מה ההבדל בין פרכוס כללי לפרכוס חלקי?
התקפי ניתוק באפילפסיה: גורמים, תסמינים ודרכי טיפול

ישנן פעילויות מסוימות שיכולות להיות מסוכנות לאנשים עם אפילפסיה של האונה הרקתית, ובהן שחייה, נהיגה ועבודה על מקום גבוה כמו גג מבנה סולם. אם יש התקף בזמן פעילויות אלו יש סיכון גבוה ליפול, להיפצע ולטבוע.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר