מה לומר?

עם יד על הלב, ובכנות גמורה, מה הייתן אומרות לבחורה שגילתה שהיא חולה בסרטן שד? איזה טיפים הייתן נותנות?

אני מחלימה ונתבקשתי לדבר עם שתי נשים שגילו עתה שהן חולות. נתבקשתי לדבר בכנות ולתת טיפים ולייעץ לגבי התנהלות וכד'. אני גיליתי שאת כל תקופת המחלה אין לי על מי לסמוך אלא על עצמי ואני לא מדברת רק במישור הרפואי, אלא במישור הפרקטי. בסוף, חרף ההצהרות מפה עד הודעה חדשה כמו; "מה שתצטרכי.. נעזור לך.. כל דבר, אל תהססי.. אנחנו פה בשבילך" ועוד ועוד. בשורה התחתונה אלו היו משפטים שלא עמד מאחוריהם כלום. הכל הייתי צריכה לקנות בכסף, את כל השירותים והעזרה- פתרתי בכסף ולא בלסמוך על אנשים ולהיעלב ולהיפגע.

זו חוויה מטלטלת להבין שבשורה התחתונה ברגע המשבר אתה לבד עם עצמך ובמקרה הטוב חבר אחד או שניים נשארים. אני לא יכולה להגיד את זה לגבי. חוץ מבעלי אף אחד לא נשאר. אני תוהה האם זו תחושה שלי או של רובנו. ואני ממש מבקשת לענות לי בכנות. כי אם זה היה תלוי בי הייתי אומרת להן את האמת שלי בלי כחל וסרק, אבל אני מפחדת להבהיל, כי כמו שאמרתי אולי זה רק תחושה שלי ומשהו שקרה רק אצלי ולא אצל הרוב.