dcis

שלום אורית,
הסיבה שטיפול בהקרנות וטמוקסיפן הוא טיפול סטנדרטי ("פרוטוקול") היא שבמחקרים וניסויים נמצא שהקרנות מורידות את הסיכון לחזרה של המחלה בשד ב 50%, וטמקוסיפן מוריד גם את הסיכון לחזרה בשד וגם את הסיכון להופעה של גידול נוסף חדש בשד השני (ונשים שחלו נמצאות בסיכון מוגבר לפתח סרטן בשד השני) - גם כן ב 50%.
די ברור שפעילות גופנית מורידה הסיכון לחזרה של סרטן, לא בטוחה שזה בדוק גם לגבי DCIS, אבל זו תוספת מבורכת לטיפולים ולא תחליף. לגבי תזונה ההוכחות של השפעת תזונה על חזרת המחלה פחות מוצקות.
במקרים מסויימים אפשר אולי להמנע מהקרנות בנשים מעל גיל 50 (ויש שאומרים 70), בגידולים קטנים מ 1 ס"מ, עם דרגת התמיינות יטובה ושוליים גדולים מ 10 מ"מ - אבל זה לא משהו שמוסכם על רוב הרופאים - פשוט בגלל הסיכון לחזרה...
בכל מקרה, הטיפול בטמוקסיפן הוא יפול יחסית קל וכמעט נטול תופעות לוואי (גלי החום שרב הנשים מתוננות עליהם בד"כ מוקלים תוך מספר חודשים), וההקרנות בוודאי אינן טיפול קשה או מסוכן מעבר לצורך להגיע יום יום למכון ההקרנה לכמה דקות, וגם זה רק למספר שבועות.
את אישה צעירה, יש לך עוד הרבה שנים לחיות, ואני לא רואה שום סיבה שתסכני את עצמך בחזרה של המחלה כאשר בטיפול פשוט את יוכלה להקטין את הסיכון בצורה משמעותית.
אני מציעה שתפני לרופא/ה המטפל/ת עם שאלותייך ותקבלי תשובות מפורטות בגוף ראשון.