האבא לאחר הלידה

סתם ככה רציתי לשתף אותך, יש לנו בת בת שנה וחצי מדהימה ורגועה.
בעלי היה מנותק כל ההריון וגם בהתחלה אחרי שהיא נולדה.
הוא היה פחות בעניינים ממני תמיד, אני תמיד רצתי לברר, לשאול, לקרוא והוא... לא ממש.
רק כשהכרחתי אותו.
היה פעם אחת שממש צעקתי עליו שהוא לא אוהב את הילדה והיא מרגישה את זה והוא ממש ממש נעלב.
אני חושבת שהם פשוט לא כלכך יודעים להסביר מה הם מרגישים כלפי הילד ומה עובר עליהם. הם צריכים יותר זמן מאיתנו להתחבר רגשית ומעשית לתינוק.
בנוסף נראה לי גם שגברים הם טיפוסים יותר פרקטיים ופחות אמוציונלים לכן הוא יקנה "מתנות" שיש בהם שימוש(טיטולים, דייסה וכו') ופחות בגדים וספרים וכאלה כי.. את יודעת.. יש לו מלא, וקנית לו לפני כן והוא לא יודע בדיוק מה לקנות ומה יפה...
היום, הוא מדהים איתה!! היא מתה עליו ומתרפקת עליו בכל הזדמנות.כמובן שאמא זה אמא ועדיין היא אוהבת יותר להיות אצלי על הידיים ולהתפנק אצלי אם היא לא מרגישה טוב, אבל הוא יודע יותר איך להראות לה אהבה. אני חושבת שזה התחיל באיזור ה-8 חודשים, כשהם מתחילים יותר לתקשר ולהסתובב במרחב... היום הוא משחק איתה בכדור וכל מיני דברים שגברים מתחברים אליהם והיא מתה על זה.
בקיצור נראה לי שתתני לו זמן.. לעכל את השינוי, להבין מה עובר עליו ומה הוא מרגיש.
כל עוד הוא שותף איתך בהחלפות טיטולים, אמבטיה קניות וכו' אני הייתי מפרגנת לו זמן.
אפשר גם לעשות את מה שכולם ממליצים ולתת לו זמן איכות עם התינוק ואיזו משימה אחת שהוא יהיה אחראי עליה עם התינוק לבד כמו אמבטיה למשל, או הקראת סיפור...
נשימה עמוקה והמון פרגון, מבטיחה שזה רק יעזור:)

מדהים אני מרגישה שהוצאת לי את המילים מהלב...
כן, אני מרגישה בדיוק כמוך, אחד הדברים שהיו לי הכי קשים היו השינוי המוחלט בחיים שלי (בעיקר כי מאוד אהבתי את החיים שהיו לי עד הלידה...), וגם אצלי בעלי בהתחלה עשה הכל כי לי היה קשה עם הכאבים של התפרים והשוק הראשוני, ואחרי שחזרנו משבוע אצל ההורים שלי הוא חזר לחיים שלו ואני חזרתי לחיים שונים לגמרי...