לא נעים אבל...

את הגדולה את מכירה הרבה יותר זמן, חווית איתה המון דברים וכולם היו חוויות ראשוניות ובעצם איתה גילית מה זו אימהות. עם הקטנה החוויות הן משניות וקצת פחות מסעירות, אבל אני בטוחה שעם הזמן האהבה תתעצם ויהיו לך יחסים מיוחדים לך ולה שלא חייבים להיות ומים ליחסים שלך עם הגדולה.
אם מדובר בתחושות יותר חזקות, שאת לא בדיוק כותבת כאן, אולי כדאי לפנות ליעוץ מקצועי.
תרגישי טוב.

אמא שלי היא אמא ל 6 ילדים ותמיד היא אמרה "לא כל האצבעות שוות" בכל ילד יש תכונות שאת אוהבת ופחות אוהבת. כניראה שהקשר שלך עם ביתך הגדולה חזק מאוד וזה נפלא.
אך כדי לנסות להתקרב לביתך הקטנה את צריכה כנראה יותר זמן. נסי לבלות עם הקטנה זמן איכות בלי ביתך הגדולה, תני לה זמן להראות לך את התכונות שלה לבד.. אתן יכולות ללכת לחוג התעמלות לתינוקות או לשחיה עם תינוקות - כדי שיהיה לכם זמן להכיר אחת עם השניה יותר לעומק.
ברור שעם הבת הגדולה זה יותר מעניין ומאתגר - היא בת 5
תני לקטנה צ'אנס, אני חושבת שברגע שהיא תתחיל ללכת ולדבר קצת ג'יבריש היא תשבה את לבך.
אם בכל זאת קשה לך עם הרגש הזה, דברי עם מישהו שיוכל לעזור לך.
שיהיה בהצלחה,
חלי