מרגישה שאני אמא גרועה

ילדתי לפני חודשיים וחי, ילדה מקסימה ומתוקה באמת. לא היה דבר בעולם שרציתי יותר ממנה ואני באמת מרגישה שהיא חלום שהתגשם.
ועם כל זה... קשה קשה קשה לי. אני מרגישה שאני אמא גרועה. הבת שלי נכנסת לפעמים להתקפי בכי, בעיקר משום שקשה לה להירדם ביום והיא נרדמת רק בידיים או בעגלה. בעוד שבעלי מצליח להרגיע אותה ב-5 שניות ולהרדים אותה בידיים ב-10 שניות נוספות, אצלי בידיים היא יכולה לצרוח במשך שעה, כאילו אני מכאיבה לה. ואולי באמת המגע שלי מכאיב? אולי אני לא עדינה כמו שאני חושבת? לפעמים היא בוכה בידיים שלי שעה, וברגע שבעלי נכנס הביתה ומחזיק אותה היא נרגעת בשנייה. בעלי חושב שאני עושה הכל מצוין, ושזה פשוט הריח של החלב שמשגע אותה וגורם לה לרצות לינוק גם כשהיא לא רעבה.כהוכחה הוא מראה לי שברגע שהיא מתחילה לבכות ואני מרימה אותה- היא מתחילה לעשות קולות מציצה ולמצוץ כל דבר בקרבתה (מלבד מוצץ שהיא לא מוכנה לקחת בשום פנים ואופן). יש ימים שבהם אני מצליחה להרדים ולהרגיע אותה בכמה דקות ואז תחושת הסיפוק שלי אדירה, אבל יום לאחר מכן שוב קורה אותו הדבר. עד עכשיו, לפחות שעות הרוגע שלה היו לנו טובות יחד: היא לא היתה מורידה ממני את העיניים, שחקה איתי ודברה איתי (בדרכה), ולא הפסיקה לחייך אליי. ]תאום עכשיו גם זה נגמר, פתאום היא מחייכת אלי פחות, היא מדברת איתי פחות, פחות טוב לה איתי. אני חושבת שנקלעתי למעגל קסמים שלילי: אני נלחצת וחושבת שאני אמא גרועה, והיא מרגישה את הלחץ הזה ולכן פחות רגועה איתי וזה כמובן רק מעצים את הלחץ שלי... אני יכולה להסביר יפה מאוד בתיאוריה את כל הסיבות לכך שזה קורה, אבל בשורה התחתונה אני מרגישה שאני אמא גרועה, לא מבינה, לפעמים אני מרגישה שגם הסביבה חושבת כמוני, בעיקר המשפחה של בעלי, אבל בעלי אומר שזה לא נכון ושברור לכולם שאני אמא מצוינת. אבל אני חושבת שאני אמא מכאיבה פיזית ורגשית. לפעמים אני חושבת שאולי עדיף היה שאני אחזור לעבוד ובעלי יישאר איתה בבית. בימים קיצוניים יותר אני חושבת שעדיף היהאם היה קורה לי משהו והיא היתה נשארת לבד עם בעלי או עם אמא אחרת. כל מה שאני רוצה הוא שיהיה לה טוב, שום דבר לא חשוב לי יותר מזה, אז למה אני לא מצליחה? בנוסף לכל, אחותי הגדולה עברה פעמיים דכאון אחרי לידה ואני הייתי קרובה אליה מאוד בתקופות האלו. ההתנהגות שלי מתחילה להזכיר לי אותה בתקופות אלו. סליחה על ההודעה הפסימית, זו הצטברות של רגשות...