שוב שלום

שלום, כתבתי כאן לפני כמה שבועות..ילדתי את בני לפני חודש זוהי לידה שניה ויש לי בת בכורה בת ארבע. הפעם ילדתי בניתוח קיסרי לצערי, ולכן לקח לי יותר זמן להתאושש.
אני מאד מבולבלת ומתוסכלת.ומוצאת שקשה לי להסתגל למצב החדש - ומי שסובלת מכך בעיקר היא בתי הבכורה. מדובר בילדה חכמה ורגישה מאד,והיא מרכז עולמי בארבע שנים האחרונות.והנה עכשיו הצטרף אח שלה, ואני מוצאת את עצמי חסרת סבלנות כלפיה,כל דבר שהיא עושה מעצבן אותי,ואני לא מבינה למה..היא ילדה טובה כל כך.
אני מתעצבנת עליה (בד"כ ללא הצדקה..) ואחכ בוכה ומתייסרת.מצד אחד אני רוצה לבלות איתה ולהיות איתה כמו פעם,אני רוצה שהמבט שלה אליי יהיה כמו פעם..כי אני רואה בעיניים שלה (וגם בתגובות שלה) שהיא רואה אותי אחרת ושפחות טוב לה איתי..ומצד שני כשאני איתה אני כמו פקעת עצבים.אני לא מבינה את עצמי.ואני מאוכזבת ומתוסכלת.ככ ציפיתי להצטרפותו של ילד חדש למשפחה,(מצחיק שחששתי שלא אוכל לאהוב עוד מישהו כמו שאני אוהבת את בתי...) חשבתי שיהיה כיף ומרגש.אבל הכל ככ כואב ומסובך.ואני רוצה להיות שמחה.מאד מיואשת עכשיו.ועייפה.