אוףףףףף....

זה ממש בסדר שכרגע מה שמתאים לך הוא להתעסק בך, בתינוקת ובלהיות ממורמרת מותר!
לא פשוט להתמודד עם תינוקת קטנה בלי קשר עם היא הכי מתוקה וטובה בעולם. אמהות הוא "תפקיד" תובעני 24/7 בשבוע. לא סתם בחרת להביא את הילדה לעולם עם בעלך, את זקוקה לו. מה יותר יפה ונקי מזה. אולי כדאי להגיד לו כמה את זקוקה לו, כמה הוא חסר, או במילים אחרות כמה את יכולה להעריך את הנוכחות שלו. גם אם הוא לא יוכל לחזור הביתה עצם אמירת המילים, בלי להשאיר בבטן תעזור וגם על הדרך תחמיא לבעלך מאוד.
ביננו יש לי תחושה גם שהחום הלא נורמלי הזה עושה את כולם הרבה יותר עצבניים, נסי לחשוב על דברים שכייף לך לעשות במקומות קרירים, ממוזגים ומיימים זה עושה את העבודה!
אולי שווה אפילו לשקול לעבור לכמה ימים לגור עם אמא, שתעזור, תתחלק בעומס ואת לא תהיי לבד. אפשרי?
מילה אחרונה לעידוד - מילואים נגמרים והפגישה המחודשת איתך עם התינוקת תהיה מרגשת וכייפית.
ואני פה.....
עינת

בשעה טובה, הגבר שלי בבית!
איזה כיף והקלה...
אבל אני עדיין נשארת עצבנית בשעות הערב...
(מפחדת שהוא יברח לי שוב:) סתאאאם...)
ועכשיו ברצינות..
מה אני עושה עם עצמי?
אני כל הזמן כועסת וממורמרת... לא רוצה ככה!

שמחה לשמוע שהאיש חזר הביתה, אכן הקלה.
אני קוראת מה שאת כותבת ורוצה להמליץ לך בחום לחפש קבוצה לאמהות ותינוקות באזור מגורייך. אשמח לעזור לך למצוא.
אמהות לא תמיד יודעות להעריך, עד שהן לא משתתפות בקבוצות כאלה. זה המקום לפרוק את הכעס, התסכול, הצחוק, השמחה פשוט לפרוק. לתת דרור להיות את כאמא, אשה, אדם!
למה שלא תנסי?
שבת שלום
עינת

אני לא יודעת אם זה מתאים לי עכשיו אבל מצד שני תיד יהיה לי תירוץ למה לא לצאת מהבית ולבטט (מלשון בטטה) את עצמי לדעת...
אז אם את יודעת על משהו כאיזור אשקלון-רחובות אני אשמח לשמוע:)
המון תודה!
(או שאני פשוט אמשיך להתבכיין כאן, גם אופציה...:))

אני ,בעצם הכל בסדר אבל אצלך יש בעיה ,
תבדקי האם היחסים ביניכם מלאים מספקים ומעניקים את השלווה שהיית אמורה להרגיש. חבל להעביר חיים במתח כזה כאשר אפשר להנות מהם מאד.