רוצה לשתף

השנה בחרתי להיות עם בני, בגלל אותה בעיה של האוכל שהוא ניזון ממנו. אינני יכולה לשלוח אותו למטפלת משום שאסור לו הרבה דברים, כי כרגע הוא צריך לעלות במשקל ואז יוסיפו לו מזונות נוספים לתפריט היומי שלו.
בחרתי להשאר, על-אף שקשה לנו מבחינה כלכלית (זו בעצם הסיבה שבגינה חזרתי לעבודה בשנה שעברה). היום, אני כ"כ מצטערת שעשיתי את זה, אבל באמת שהיינו חייבים כל שקל... תמיד אני חושבת לעצמי שאם לא הייתי הולכת לעבוד- אטז הייתי ממשיכה להניק את בני והכל היה בסדר. אבל מצד שני, האגריות והרגשיות האלו- היו מתגלים בכל מקרה במוקדם או במאוחר, לא כן?
אם כל הקושי שעבר עלי בשנה האחרונה, אני חשה שאני האישה הכי מאושרת בעולם. - יש לי ילד מדהים, חכם, מיוחד בשבילי והוא המתנה הכי יקרה עבורי.
אני אוהבת אותו הכי בעולם!!!! אני רק רוצה שיהיה לו טוב, שיאכל כבר הכל ושישן לילה שלם, כי קצת קשה לי עם זה. אבל אין זה סותר את אהבתי העזה כלפיו....
שמחתי לשתף. היה לי חשוב לשתף.
תודה!

אשמח אם מישהי מקוראי הפורום (וגם עינת או הילה) יגיב על סיפורי המתומצת, יעודד ואולי יתן טיפים וכוחות להמשך...
תודה.

הי דפנה,
מה שלומך?
לא הגבתי עד עכשיו כי לא ראיתי את ההודעה קודם. את כזו מקסימה. ואיזה כיף ששיתפת.
נשמע לא קל- להמשיך לא לישון בלילה ולעבור את כל ההתחבטויות עם מזון בגיל שנה וחמישה חודשים, גיל שרוב הילדים כבר ישנים בו וההאכלה שלהם קלה יותר. אבל נשמע שעליתם על הדרך הנכונה, ואני מקווה שזה אכן כך.
ובקשר למחשבות על האם היית צריכה לצאת לעבוד, ועל כך שלא הצלחת להמשיך להניק: כן, אני חושבת שאם יש לו הרבה אלרגיות, הן היו צצות במוקדם או במאוחר. וכן, אין מה לעשות, כשצריך כסף אז צריך כסף, גם לי הכי קשה בעולם לעזוב את הקטנה כל בוקר אבל אין ברירה. אני חושבת, שאמהות חשות כמעט תמיד רגשות אשמה, על משהו... ואם היית נשארת איתו בבית, אולי היית מרגישה אשמה כי אח"כ היה קשה לו להתרגל למסגרת אחרת, אחרי כל כך הרבה זמן עם אמא... אנחנו תמיד מוצאות סיבה לייסורי מצפון כאמהות, וזה נובע מהרצון שלנו לעשות את הכי טוב ומהמציאות, שמה לעשות, לא תמיד מאפשרת את זה. אני מאוד מאוד מזדהה עם ההרגשה הזו. ובקשר לשאיבה- זה תמיד נראה כל כך קל ופשוט, אבל אני יכולה להעיד על עצמי ועל חברות רבות שניסינו וניסינו ופשוט לא הצלחנו. לפעמים זה לא הולך, ואולי בלידה הבאה זה יהיה קל יותר.
אני לא יודעת אם עזרתי במשהו, אבל נגעת לי ללב והרגשתי צורך להגיב.
תרגישו טוב במהרה!

היי.
תודה שהגבת וכתבת דברים כ"כ חכמים ומעודדים. בעיני זה מראה על האופי שלך וטוב ליבך גם בלי להכיר אותך... ריגש אותי ההזדהות שלך, העידוד ובעיקר המשפט האחרון שכתבת שאני ריגשתי אותך מאוד ולכן הרגשת צורך להגיב. אין לך מושג כמה חשוב לי כרגע תגובות חמות ומעודדות כמו תגובתך. תודה לך על כך!
לגבי ההנקה- אז כן, אני מקווה שאוכל להניק יותר בילד הבא. אני לא יודעת מתי זה יהיה כי כמו שכבר כתבתי זה יהיה בהפריה ואי-אפשר לדעת כמה זמן זה יקח... בכל מקרה כרגע, בגלל המצב שבו אני נמצאת- אני רוצה לדחות את הטיפולים כי אני רוצה לפחות שיהיה קצת טוב יותר עם בני ושהוא ישן לילה שלם- כי אם יהיה לי עכשיו עוד ילד- נראה לי שאני יתמוטט... האמת היא שגם יש לי קצת טראומה מהלידה- הניתוח, הכאבים, הבטן שנשארה לי מהניתוח ואני לא מצליחה להוריד... וגם יש לי פחד להביא ילדים עכשיו כי אני מפחדת שיהיה את אותו סיפור שהיה לי עם בני. את לא מבינה כמה הוא סבל! מסכן! עד שעלו על הבעיה שלו הוא סבל מאוד. ויש לי מן פחד כזה שהילד הבא שיוולד גם עלול לסבול מכל מיני דברים (לאוו-דווקא מה שהראשון סבל), אבל אני חוששת שהוא יסבול וזה מפחיד אותי וגורם לי לחרדה גדולה... אני מאמינה שעם הזמן, וכאשר הבן שלי כבר ישן לילה שלם והדברים ילכו וישתפרו- אז גם אני יתחיל לשכוח את מה שהיה בלידה ואת הסבל שבני עבר, ואז אני כבר ארצה עוד ילדים.
אני רוצה להגיד לך שוב תודה על הכל. את מיוחדת! ובאמת תודה על תגובתך המעודדת.
תודה! תודה! תודה!!!

הי דפנה ,

איזה סיפור מרגש !! קודם כל אני שמחה לשמוע שאחרי שנים של ניסיונות הצלחת להכנס להריון וההריון היה תקין ועבר עליך בנעימים .
אני רוצה לחזק אותך ולומר לך שאת עשית כל מה שיכולת כדי לחוות את הלידה בצורה הטבעית ביותר , אך לא תמיד הדברים בשליטתנו , יש כאן עוד תינוק קטן במערכה,זה מתסכל לשמוע שהגעת לחדר לידה ומה שהמיילדת עושה זה לצעוק עליך ..אני לא מכירה את הסיפור לידה אז אני לא יכולה להתייחס אליו. מה שחשוב מכל חווית הלידה שלך שיש לך ילד בריא ומתוק ושגם את בריאה ושלמה .אך אני יודעת שזה יכול להיות מאכזב ומתסכל ולכן אני ממליצה בחום ללכת לעיבוד חווית לידה , להבין מה היה שם ולקחת כלים ללידה הבאה , אם את מהצפון אשמח להמליץ לך .
רק שתדעי בעניין לידה הבאה ,אני מכירה נשים רבות שילדו לידה נרתיקית לאחר קיסרי .
אך /שתגיעי לגשר , אשמח לעזור לך ולחשוב איך ללכת לקראת הלידה הבאה.
בעניין ההנקה - את נפלאה!! למרות הכאב הגופני והאכזבה מצורת הלידה התעקשת והנקת , זה ממש לא מובן מאליו ..
ועכשיו בעניין האשמה - ברוכה הבאה לעולם האמהות , לא משנה מה נעשה תמיד נרגיש אשמות .את בזמנו הבנת שאין ברירה אלא לחזור לעבודה , את לא ידעת שהקטנציק יהיה אלרגי לחלב פרה ויעבור תקופה לא פשוטה , אבל הנה החלטת להשאר בבית וטפל בו באופן צמוד ואישי - אין עליך!!

אני רוצה לאחל לכם המון בריאות ואהבה
יום נפלא
הילה

היי הילה.
איזה מתוקה את על מה שכתבת! זה כ"כ חכם ונכון מה שכתבת. אני ממש שמחה שהגבת.
מה שמשך את תשומת ליבי זה שהצעת לי ללכת ולעשות עיבוד חווית לידה. זה חדש לי, ורציתי לדעת מה זה בכלל? איך עושים את זה? ואיפה? משום- מה יש לי תחושה שזה יכול לעזור לי, וכל דבר שיכול לשפר את הרגשתי ובעיקר לסייע לי לקראת הלידה הבאה (מתי שתיהיה...) מתקבל אצלי בברכה.
לשאלתך, אני תושבת ירושלים ואודה לך אם תמליצי לי על מישהי טובה באיזור מגוריי.

תודה שהגבת. כל מילה שלך היתה כ"כ נכונה! לפעמים אנחנו יודעים שעשינו מה שיכולנו כדי שיהיה טוב ושיש דברים שאינם בשליטתנו. אבל אדם ביקורתי מאוד כלפי עצמו, ולכן כששומעים זאת מאחרים- זה נותן עידוד ואולי אף גורם לנו להשלים במידת-מה עם מה שהיה... תגובתך היתה ממש במקום! תודה!!!

דפנה שלום.
ראשית, מזל טוב להולדת הבן... אחרי כלכך הרבה זמן וציפיה, איזה אושר גדול...
ועכשיו, אני רוצה ממש לומר לך מקרב ליבי- את מדהימה.
איזה שיתוף, איזו יכולת הבעה של רגשות, הדהמת אותי.
אני רוצה לומר לך שזה שילדת בקיסרי זה ממש ממש לא נורא! אחר כך תוכלי ללדת בלידה רגילה ואף טבעית, עם צוות נכון ומתאים שילווה אותך.
אני שמה לב שהמון נשים (ואת ביניהן) מאוד מאוכזבות וכועסות על עצמן בגלל שהן לא "הצליחו" ללדת בלידה רגילה וזה לא הוגן כלפיך!
לא היה לך פרטנרים מוצלחים לתהליך ולפעמים גם אין ברירה. אני בטוחה שהצוות הרפואי- שידע בודאי על ההפריה העדיף לא לקחת סיכון על חיי בנך ולכן נשלחת לניתוח. זוהי לא אשמתך, זאת הגישה היום- רפואה מתגוננת...
ולגבי העבודה...
אני נשארתי עם בתי המקסימה 3 חודשים בבית והיה לי ממש קשה, נורא רציתי לחזור לעבוד והיו לי קוצים ב... את מתארת לעצמך איזה רע הרגשתי?! שאני לא רוצה להשאר עם הקטנה שלי בבית?! פשוט לא היתה לי סבלנות...
יש לנו אילוצים בחיים שמביאים אותנו לעשות בחירות קשות ולפעמים הן באות גם על חשבון הקטנים אבל בוודאות אני יכולה לומר לך שמה שחשוב זה שאת תהיי מרוצה ושמחה מחייך כאמא וכאישה ואז יהיה טוב לך ולמשפחתך.
ההתמודדות עם ילד עם מגבלות תזונתיות היא בטח קשה ומגבילה ביותר אבל יש לך כוחות נפש עצומים- לפי דבריך, וכן מקום לשפוך בו את הקשיים והצרות.
תמיד תקבלי כאן חיבוק ותמיכה.
כל השאר "קטן עליך".
מחזקת ומחבקת אותך.

ראשית, אני רוצה להודות לך על תגובתך. שמחתי שהגבת- זה מעודד וכל מילה שאמרת נכונה.
בקשר לזה שאמרת שהרגשת צורך לצאת כבר מהבית כשביתך היתה בת 3 חודשים- אני רוצה להגיד לך שזה בסדר גמור וזה מאוד לגיטימי! לא פשוט להיות בבית כל הזמן ולתת את כל-כולך לרך הנולד. אין ספק שהם הדבר הכי טוב שיש, אבל יחד עם זאת יש את הצורך גם לדאוג לעצמך. אני חושבת שאם זה עושה לך טוב לצאת מהבית (ולא משנה מתי)- אז כדאי שתעשי מה שטוב לך, כי אחרת את עלולה ליצור תסכולים מכך, והתסכולים הללו פוגעים הרבה יותר בילדינו ובמשפחתינו (וכמובן גם בנו)- כשאנחנו לא עושים מה שטוב בשבילנו.
אני גם חושבת שאת לא צריכה להרגיש רע בעניין הזה, בדיוק מאותה סיבה שכתבתי מקודם, והילדה החמודה שלך תסתדר היכן שתהיה. אני בטוחה שאמא טובה כמו שלה תדאג לשים אותה במקום הכי טוב ומתאים עבורה. חוץ-מזה, שכאשר ילד שנמצא בחברת ילדים נוספים הוא בדר"כ מתפתח יותר מהר והופך להיות חברותי יותר- כך שאין לך מה להרגיש אשמה.
אני מאמינה שגם אמא צריכה לאגור כוחות, וכדי שאמא תתפקד ביעילות- היא צריכה לדאוג לעצמה, לעשות דברים טובים בשביל עצמה. כך היא תוכל לאגור כוחות להמשך הטיפול בילד/ה.

אני מנסה לחשוב על עצמי- מה היה קורה אילו ילדתי את בני בקלות, נכנסת להריון בקלות ויולדת בלידה רגילה. אילו בני לא היה סובל וכו' - אז אולי גם אני הייתי חשה את אותה חוסר-סבלנות להיות בבית, את אותו רצון עז לצאת קצת ולנשום אוויר צח ממקום אחר (לחזור לעבודה, כמו שאמרת).
תיהי חזקה ואל תשפטי את עצמך. את בסדר גמור. תחושותיך הינן תחושות לגיטימיות ומובנות בהחלט!
אני רוצה להגיד לך שוב תודה ענקית על תגובתך הכנה. אז תודה ו... אל תרדי על עצמך- את מקסימה!

הי דפנה ,

בכיף.. אני שמחה שהצלחתי לעודד אותך

לצערי אני לא מכירה נשים באזור ירושלים
אני אתן לך מספר טלפון של מטפלת שאני אישית מאד אוהבת מאזור הצפון , כדאי לדבר איתה אולי היא מכירה מטפלות מאזורך .
קוראים לה יסמין זיו שחם-050-7266495

שיהיה בהצלחה
הילה