לאחר חודשיים וחצי

שלום,
רציתי לשתף ואולי לקבל איזו עצה טובה.

מהרגע שביתי נולדה ועד היום (חודשיים וחצי אחרי), אני מרגישה שאני בסיר לחץ. יש כמובן ימים טובים ויש ימים פחות טובים. אבל בכלליות ההרגשה היא של לחץ.
ביתי עם ריפלוקס בערך מהשבוע הראשון לחייה. אז ההתחלה היתה קשה וגם עד היום כל האכלה לוקחת מלא זמן והרבה פעמים היא לא רגועה בזמן האוכל- צורחת, רוצה לעלות לגרפס, לנוח וכו'.
יוצא שכל האכלה היא כשעה..ובאמצע יש הפסקות להעלות אותה או להושיבה לגרפס ומנוחה..
בעקבות כך בהתחלה נמעתי מלצאת איתה בזמני האוכל...היום אני יוצאת וסובלת בשקט.
בנוסף, היא לא מהתינוקות הרגועים, בוא נקרא לזה ככה, היא לא נרגעת מהר, אפילו שהגורם שגרם לה לפרוץ בבכי הוסר... היא רוצה הרבה על הידיים או מנשא- אך רק בתנוחה אחת. אם משנים לה, אויו אוי אוי.. בקיצור לא הכי נוחה שבעולם... יחד עם זאת יש המון רגעי קסם ונחת ממנה (הייתי חייבת לציין למען האיזון).

באופן כללי, אני מקבלת אותה כפי שהיא ומנסה לענות על צרכיה אבל, ופה האבל הגדול... ממש קשה לי איתה בחוץ!!! בזמנים שהם סביב האכלה - לפני היא רעבה וצועקת-ניחא, זה נורמלי. במהלך האכילה מלא פעמים או מתפתלת וצורחת ואוכלת תוך כדי (כזה הוא הריפלוקס הארור..) או שאני צריכה להעלות אותה לפחות 4 פעמים להפסקות (מה שלא תמיד נוח במקומות עם שמש/ רוח וכו'..) בנוסף בא לי שהיא תגמע את הבקבוק תוך 20 דקות אפילו חצי שעה.. ממש קשה לי עם הזמן הזה..שעה האכלה זה המון!! כמו כן, אם אני לא לבד, האנשים שסביבי "מתייבשים" כי זו האכלה שדורשת תשומת לב. אני לא יכולה להאכיל אותה ותוך כדי לנהל שיחה נורמלית על מי מנוחות עם סובבי..
אני אכולת רגשות אשם על הרגשות שיש לי כלפיה במצבים הקשים אבל ממש קשה לי. מה גם, אני רואה מלא אמהות עם עגלות סביב- רגועות מחייכות, נינוחות ורק אני מרגישה כמו פקעת עצבים מלא פעמים.
בנוסף היא שונאת את המנשא בייבי ביורן במנח שהיא עם הפנים אליי. ניסיתי לכוונן גובה וכו' אבל לא הולך לי, אז בינתיים אני עם המנשא בד במנח בטן לבטן וכך יוצא שהלחי שלה נשען עלי. ותמיד במנח הזה היא נרדמת עם מוצץ. כלומר לא יוצא לי כלל להיות איתה על מנשא כשהיא ערה ומבינהשאנחנו בחוץ ונהנת או מתרגלת לזה. בגלל זה ממש הייתי רוצה שתתרגל לבייבי ביורן, כיוון שמאפשר מרווח ביני לבינה וכך תחל להתעניין טיפה בסובב....

אוף, ממש קשה לי, אני מרגישה שהיא פשוט בובה בעלת רצונות ברורים ואופי חזק (שאני כנראה אעריך כשתהיה גדולה) וכרגע זה פשוט לא קל...
אני צריכה להקריב המון וגם למחוק את כל הציפיות שהיו לי ולהתמודד עם המצב כפי שהוא. הייתי שמחה אם היה יותר קל להאכיל אותהף לפחות זה...

תודה על ההקשבה הוירטואלית...הייתי צריכה לפרוק.....
תודה