סקס והאמא הטרייה - לא מצחיק בכלל

היי,
אני 4 חודשים אחרי לידה שהיתה קשה וטראומטית במיוחד (לפחות עבורי) ויש לי עכשיו בעיה. אני לא מצליחה להחזיר את החשק לסקס. בשום צורה ואופן. אני כמובן רוצה מגע ובעלי יודע לתת אותו אבל אני נמנעת גם ממצבים אלו כדי שלא יגיעו לנקודה שבה הוא רוצה "יותר". פיזית אני לא מרגישה שהחלמתי לגמרי, יש לי בליטות קטנות היכן שהיו התפרים. רופא אמר שזה יעבור. אבל הבעיה כך נראה לי טמונה בצד הנפשי דווקא. אני עוד מרגישה "מושחתת" אחרי הלידה שהיתה לי, אני שונאת את הגוף החדש שלי, בעיקר את הבטן, ופשוט אין לי חשק. יש לציין שהאימהות לא קשה לי מבחינה טכנית - כלומר, יש לי ילד חייכן, ידידותי, מעסיק את עצמו וגם ישן כל הלילה. אז עייפות אינה חלק מהעניין רוב הזמן. אני חייבת להודות שגם ההריון לא היה תקופה מינית עבורי והגוף שלי "הצליח" לדלג על שלב ההתעוררות המינית שמדברים עליו בכל ספר... מיותר לציין שבעלי חש מתוסכל ביותר ולאחרונה זה אף משולב עם כעס. והרגשות האלו שלו מהווים נדבך נוסף בתסכול שלי ואני נעה בין הרצון לתת והרצון להיעלם...
אני לא מסוגלת לנהל איתו שיחה רגועה וכנה על זה. אני מרגישה כאילו אני ממציאה תירוצים. ובתווך הוא נותר בתסכולו.
אני תוהה האם אני עדיין במסגרת הזמן שבה זה עדיין נחשב "טבעי" או שמא אני זקוקה לטיפול? איך אני יכולה להסביר בלי הרבה מילים את שעובר עליי? יותר מהכל כואב לי שהוא מרגיש לא אהוב ולא נחשק...

אשמח לכל עצה..
תודה
ג