שאלה

אני חצי שנה אחרי הלידה.
יש לי איזה עניין לא סגור שעוד עולה מדי פעם מבצבץ ומפריע לי
אני לא יודעת אם לדבר על זה עם בעלי או לעזוב ולא לפתוח את הנושא
לאחר הלידה הלכתי להורים שלי לשבועיים
הרגשתי מאוד רע לאחר הלידה פיזית ונפשית (לידה ראשונה)
סבלתי מכאבים, לא ישנתי כל הלילה, בכיתי המון והתקשתי להתאושש (אחר כך המצב עוד הדרדר לדיכאון אחרי לידה, אבל עכשיו אני מרגישה יותר טוב)
ההורים של בעלי (כולנו גרים באותה העיר) רצו כל יום לבוא לבית של ההורים שלי. אמרתי לבעלי שזה לא נוח לי שהם כל יום באים, גם כי אמא שלי הייתה צריכה לארח אותם והיא גם הייתה עייפה מלטפל בתינוק, גם כי אני הייתי עייפה וסבלתי מכאבים ולא היה לי מצב רוח לאורחים כל יום. גם כי לא הרגשתי בנוח להניק לידם, זו פעם ראשונה שהנקתי וכל פעם התינוק עזב את השד והייתי צריכה להחזיר אותו. ובכלל הוא רצה המון ציצי בהתחלה וכשהם היו שם והייתי צריכה להניק הרגשתי בלחץ לסיים עם ההנקה ולחזור לסלון.
בעלי כל פעם טען שהם באים בשביל התינוק, ושאני או ההורים שלי לא חייבים להיות איתם, כמובן שבפועל אין מצב שהחמים שלי יבואו ואמא שלי לא תיהיה איתם או שאני לא אשב איתם. ואיך בדיוק הם יכולים להיות עם התינוק ולא איתי? התינוק הרי יונק והיה צמוד אלי כל הזמן.
באותו הזמן הייתי עייפה מדי בשביל לריב על כך עם בעלי ופשוט ויתרתי, אבל עד היום כשאני נזכרת בזה מפריע לי שהרצון של ההורים שלו בא לפני הרצון שלי ולא הייתה התחשבות בי, ככה אני מרגישה לפחות.
האם אני מגזימה?