הצילו! הילדה התחילה עם סצנות...

שלום, אני אמא לילדה ראשונה מתוקה ומקסימה בת שנה ו-3 חודשים. החודשים הראשונים היו לי קשים מאוד מאוד והרביתי לכתוב אז הודעות בפורום (נראה לי שאז קראתי לעצמי "אמא חדשה"). אחר כך הדברים עלו על מסלול טוב וברוך השם- הילדה באמת נפלאה, מתפתחת נהדר, יש לנו קשר מצוין והכי חשוב- היא ילדה מאושרת (נראה לי...).
דבר אחד מקשה עליי: בזמן האחרון הילדה עושה פשוט סצנות. קודם כל, זה נראה לי קצת מוקדם, התכוננתי נפשית לסצנות בגיל שנתיים... ודבר שני, אני באמת באמת לא יודעת איך להתמודד עם זה. בעלי מקשיב ומנסה לעזור, אבל כמובן- לו היא לא עושה סצנות (מה לעשות, על המצפון של אמא קל יותר לשחק), אז הוא לא כל כך מבין במה מדובר.. כשזה קורה בבית אני עוד מצליחה להתמודד. אבל כשזה קורה בחוץ- אני ממש סובלת, כי אז בנוסף לבכי שלה אני גם סופגת את כל מבטי ההאשמה של אנשים במקרה הטוב, ואת ההערות המפורשות שלהם (למה את לא מחליפה לה? אולי תתני לה משהו?) במקרה הפחות טוב. אני ממש מרגישה שאנשים מסתכלים עליי כאילו חס ושלום הרבצתי לילדה שלי, על אף שכל מה שאני עושה כשהיא חוטפת קריזה הוא לחבק אותה ולנסות להישאר רגועה ולהרגיע גם אותה, בהכי הרבה אהבה ורוגע שאני יכולה. היום הייתי איתה בגן השעשועים, וכשרציתי לזוןז היא בשום אופן לא הסכימה שאושיב אותה בעגלה, ממש התנגדה בכוח. אני יודעת, זה דבר נפלא שהיא למדה ללכת ורוצה ללכת בעצמה- אבל מה לעשות שהיא לא יכולה ללכת ברגל את כל הדרך ואני לא יכולה להרים אותה ואת העגלה יחד? אני כמובן לא רוצה להכאיב לה, ולכן אני גם לא יכולה להושיב אותה בעגלה בכוח. פשוט התיישבתי במקום ודיברתי איתה והסברתי לה שלא נזוז עד שהיא תשב בעגלה. היא עשתה קצת הצגות ועשתה כאילו היא הורחת אבל כל הזמן הזה המשכתי לדבר אליה בשקט וזה עבד. הלכנו יחד לסופר, ושם התחילה ההצגה האמיתית... נתתי לה להסתובבב ולעזור לי להניח דברים בעגלה כי היא ממש נהנית מזה. אך כשהגיע הזמן ללכת ולשלם בקופה, היא בשום אופן לא הסכימה להיות לא בידיים ולא בעגלה, רק רצתה להסתובב אבל לא יכולתי לתת לה להסתובב בלי השגחה כשאני בקופה כי חששתי לה. חיבקתי אותה ונישקתי אות הודיברתי אליה אבל שום דבר לא עזר, היא בעטה וצרחה וניסתה לקפוץ מהידיים וכולם מסביב הסתכלו עליי ודברו עליי והצביעו ובקושי הצלחתי לעצור את הדמעות. מה עושים? איך מצליחים להרגיע את הילדה, איך מצליחים להושיב אותה בעגלה בלי חלילה להכאיב לה? והאם זה נורמלי? אני ממש, משמ אשמח לשמוע מאמהות שגם להן זה קרה ולהרגיש אמא קצת פחות רעה...