מספר שאלות לדר פאר

יופי של שאלות, אז הרי התשובות.
1- אסטרוגן משנה הרכב של מיצי קיבה ולכן עוזר יפה לבעיות עיכול. כמו כן מגביר יצירת מיצי מרה, ויותר חשוב, משנה את הרכב מיצי המרה ( ובכך תורם לירידה של למעלה מ 60% בשכיחות סרטן מעי
2- נעשה סדר עם משך לקיחת ההורמונים.
עד גיל 60 יש כמעט קונזנסוס בקרב רופאי גיל המעבר לגבי לקיחה של הטיפול ההורמונלי.
בגיל שישים ישנה המלצה להפסיק למשך 2-3 חודשים. בחודש הראשון של ההפסקה עדין מרגישים טוב. לקראת סופו מתחילים לחזור גלי החום ויתר תופעות גיל המעבר, אולם- בשני שליש מהנשים התופעות ממש לא משמעותיות, לא פוגעות באיכות חיים ונעלמות ספונטנית תוך שבועות ספורים.
לעומתן , בכשליש מהנשים חוזרות תופעות גיל המעבר , ובגדול, וזה מסמן לנו הרופאים שהגוף זקוק ביולוגית להורמונים ולכן אלאו ימשיכו עם הטיפול.
אני חייב לציין שיש לי אוכלוסיות נשים שעברו גיל 75, המבוגרת כיום בת 94, וממשיכות עם הטיפול ההורמונלי, נראות ומרגישות ומתפקדות נפלא.
3- הקשר ההורמונלי לסרטנים.
אסטרוגן בלבבד מוריד בשליש בכ 30% את הסיכוי לחלות בסרטן שד ( שהגורם העיקרי לחלות בו הוא הגיל. ככל שהאישה מבוגרת יותר, כלומר מתרחקת מהתקופה שהיו לה פעילות הורמונלית.)
כמו כן אסטרוגן מוריד סרטן קולון משמעותית ביותר.
אבל אסטרוגן גורם לשגשוג רירית הרחם ויכול לגרום להתפתחות סרטנית בה, וזו הסיבה היחידה מדוע חובה לתת פרוגסטרון, להגנה על רירית הרחם.
אבל, לעומת סוגים בודדים של אסטרוגן, יש עשרות סוגי פרוגסטרון ולכל אחד מהפ פרופיל ביולוגי שונה.
פרופיל ביולוגי אומר- היכולת לפתח תופעות לואי , כגון סרטן שד.
יש כאלו שמאד תומכים, ויתכן גורמים, לעליה קטנה בשכיחות סרטן שד, ויש כאלו שלא.
ולכן חובה להכיר היטב כל סוג וכל תכשיר, לא להשתמש במה שמסכן ( אפילו עם יש חברות תרופות גדולות המנסות בכל כוחן ל"שכנע" רופאים להשתמש בתכשירים שלהם) אלא להתאים לכל אישה טיפול ספציפי שיתאים למבנה הגוף שלה, לתלונותיה , לבדיקות הדם, לרקמת השד, לסיפור משפחתי ועוד.
4- ןךבסוף- לא טוב לתת טיפול הורמונלי בצורה מחזורית, כמו גלולות, היות וזה מעלה קרישיות ועלול לגרום לפקקת וורחדחת, ואפילו עורקית שזה כבר מסכן חיים. וכן חובה לקחת ברצף.
מקווה שהכל ברור
כל טוב לך.

ראשית, המון תודה על התשובות המנומקות.
מצד שני, התשובות העלו בי שאלות נוספות:
תמיד כשדנים בטיפול הורמונלי לגיל המעבר משתמשים בגלי החום כנקודה הגבוהה בסרגל התופעות שמאפשר נתינה של טיפול הורמונלי או מחדש טיפול כזה באם הופסק ובאם האישה חווה תופעות של גלי חום.
אני חייבת להודות שאני מרגישה מעט אשמה ומפונקת כשאני נוטלת את הטיפול ההורמונלי מסיבות אחרות. אני בקושי חוויתי גלי חום אבל חוויתי המון נדודי שינה, דיכאון קל, חוסר ריכוז, ובאופן כללי הרגשתי כבויה. כל אלה נעלמו מרגע שהתחלתי את הטיפול. האמת היא שאני גם קצת בפניקה מכיוון שאמא שלי לקתה באלצהיימר וכל אימת שהרגשתי ירידה קוגניטיבית היתה לי תחושה שגם אני יכולה בקלות להיות "בדרך".
דר נכבד, האם היית מטפל בי בטיפול הורמונלי בגלל התופעות שציינתי גם אם לא סבלתי גלי חום?
שאלה נוספת שעלתה אצלי היא איך אפשר לדעת שהפרוגסטרון שאני נוטלת אינו בר סיכון והוא אופטימלי? אני לוקחת את המדבקות, אוורל קונטי, שעל פי מיטב ידיעתי הפרוגסטרון בהן הוא סינטתי. אני חייבת לציין שאני מרגישה נפלא עם המדבקות. האם אני אמורה לחפש תחליף?
ולבסוף, עניין הסכנה של קרישיות הדם, מדוע היא אינה קיימת בטיפול למניעת הריון? הרי גם הנשים הפוריות לוקחות שלושה שבועות הורמונים ושבוע אחד הפסקה. האם הן אינן חשופות לסכנה של פקיקת כלי דם.
רוצה להודות לך שוב על הנכונות לשתף אותנו הבנות בנבכי הטיפול ההורמונלי.
המון המון תודה.

את לא צודקת. גלי חום מהווים את הסיבה הראשונה, ואולי העיקרית, מדוע פונים מלכתחילה , אבל הם מהווים רק סימפטום אחד, וחשוב ככל שיהיה יש תופעות רבות אחרות שיש להתייחס אליהן בכובד ראש, ושהמכלול שלהן פוגע באיכות חיים בהווה ובעתיד. ולכן כלל השיקולים נכנסים ומביעים להחלטה כן או לא טיפול הורמונלי.
במקרה שלך, כן חד משמעי.
המדבקות- מעולה, המשיכי ללא כל חשש ללא מיגבלות זמן.
יש הבדל מהותי בין סוגי ההורמונים והמינונים שלהם בין גלולות וטיפול הורמונלי חלופי לגיל המעבר ולכן כל אחד נילקח אחרת ולכל אחד פרופיל ביולוגי שונה. ובהכרח תופעות לואי ומטרות שונות.