פתרון לבעית הדימומים הקשים

אני בת 47.5. במהלך השנתיים האחרונות אני סובלת מדימומים וסתיים מאוד קשים וירידה ברמת ההומוגלובין בצורה חדה. המחזור אינו סדיר, ויוצא שאחת לשלושה-ארבעה חודשים מגיע מחזור בו אני סובלת מדימום קיצוני עם קרישי דם, ובסופו של דבר, לאחר חמישה ימים אני מגיעה למצב של סחרחורות, חולשה ותשישות, עד כדי אישפוז בבית חולים. לפני שנה הגעתי לבי"ח וביצעו לי גרידה. להמשך הדרך, המליצו לי אחת משלוש האפשרויות לטיפול (לאחר התייעצות עם הרופא המטפל הקבוע): 1) התקן שמשחרר הורמונים למניעה הווצרות רירית הרחם 2) צריבת הרחם בבלון חם (אבלציה?) 3) הוצאת הרחם. (אגב ברחם ישנה מיומה אחת גדולה וקבועה כבר שנים רבות (4 ס"מ * 8 ס"מ)) כשבאתי לרופא הנשים המטפל הקבוע שלי, אחרי האישפוז הראשון, הוא המליץ לי לחכות כי הוא לא בעד טיפולים "רדיקאלים" כפי שהגדיר אותם והוסיף כי הוא ממליץ לי לחכות משום שממילא תקופת המעבר הזו תחלוף לה עוד מעט ואיתה גם הצרה הזו. בקיצור: לסחוב עוד קצת. קיבלתי את דעתו ו"סחבתי" במהלך השנה מאז האישפוז הקודם סבלתי מכשלושה מחזורי דימומים קשים כאשר האחרון הביא אותי לכדי אנמיה, אשר במהלכה ירד ההמוגלובין שלי מ 12.2 ל 8.8 תוך ארבעה ימים. בסופו של דבר הגעתי שוב לבית חולים. בין לבין סבלתי פעם אחת גם מהתקף חרדה ואני חושבת שלכל המעגל הבריאותי הלקוי שלי, יש חלק גדול בכך שהוא התרחש. ברור לי שאני לא יכולה "לסחוב" יותר כי אני מאוד סובלת! בבית החולים שוב נתנו לי לבחור אחת משלוש האפשרויות שלעיל. אני אובדת עצות. לא אמרו לי מה יותר טוב ומה פחות, מה מתאים לי יותר או מה לא. לכל פתרון יש מן הסתם סיכונים וסיכויים ונתנו לי לבחור. הייתי שמחה לעוד חוות דעת מהצוות שכאן.