בידוד

יובל שלום
אני יכול להבטיח לך שאהיה איתך מאד כן.
קשה מאד שלא לחוות את הכאב מההודעה שלך...
לשאלה הראשונה אני עונה בפשטות: לא, לא יתכן כדבר הזה... זה נשמע לי נורא ואיום עבור כל הנוגעים בדבר.
ספרתי שלושה סימני קריאה ושלושה סימני שאלה...
המצוקה עולה מתוך מה שכתבת.
התשובה שלי, כמו השאלה שלך, גם היא לא קשורה לרפואה. אני פשוט מזדהה עם הכאב שלך. ומעבר לכך, אני לא מכיר את הפרטים. למה לא ראית את חברתך חמישה חודשים? האם מצבה הרפואי הצריך בידוד מוחלט וממושך כזה? האם משפחתה לא רוצה מבקרים? אולי היא לא רוצה לראות אף אחד? אני לא יודע לענות לך, ורק יכול לקוות שתפגוש בה כמה שיותר מהר.
בתור רופא המטפל בילדים ומבוגרים צעירים החולים בסרטן, אני משתדל להבין את הצורך שלהם בשמירה על קשרים חברתיים, גם במהלך הטיפול הארוך. לא תמיד ניתן.
גם לגבי השאלה השניה היכולת שלי לענות מוגבלת. הוצאה של גושים לאוקמים (זו כוונתך?) מהמוח לא נחשבת כטיפול מקובל. לכן אני לא מבין אילו ניתוחים עברה אותה חברה.
סיכויי ההישרדות מלאוקמיה לימפובלטית חדה תלויים בהרבה נתונים - גיל, תת סוג של הלאוקמיה, שינויים גנטיים מסויימים בתאים בממאירים, ובעיקר - תגובה לטיפול. אם יש תגובה טובה לטיפול, כלומר העלמות מהירה של התאים הממאירים. בכנות - לאוקמיה המערבת את המוח, אינה מרמזת על מחלה שקל לטפל בה. מעבר להכל אני מאד מקווה שהמלחמה שמנהלת אותה חברה מול המחלה הזו, תסתיים בתבוסה של הלאוקמיה...
גל