שאלת העסקה של אישה עם ילדים

החוק מבדיל בין המצב שתיארת בתחילת שאלתך למצב שתיארת בסופה.

לפי החוק אסור למעסיק להניח שהאשה, משום שהיא אם, תיעדר יותר מהעבודה ובשל כך לא להעסיקה שכן זהו אי שוויון אסור.

לפי החוק יש 6 ימי חופשת מחלה שלהורה מותר לקחת בגין ילדו החולה (לכל אחד מההורים) ותו לא.

עם זאת, אם המעסיק דורש עובד למשרה מלאה והעובד מעוניין בחצי משרה מכל סיבה שהיא ובכלל זה מתוך רצון להיות עם הילדים, הרי שכמובן המעסיק אינו חייב להעסיקו ואין בכך אפליה פסולה אלא חוסר התאמה לדרישות המשרה.

מובן שהגבול לעיתים אפור ותלוי בעובדות ובראיות הספציפיות של כל מקרה אולם ככלל: אם מעסיק בחר לא להעסיק עובדת משום שהניח שבשל היותה אם תהיה עובדת פחות אפקטיבית הוא עבר על החוק אם לא העסיק אותה משום שלא התאימה לדרישות המשרה הרי זה לגיטימי (ובלבד שהדרישות חוקיות.).

מעבר לפן המשפטי אני חשה צורך להוסיף שלדעתי האישית שוויון אינו רק עניין משפטי ואינו יכול להיאכף רק ע"י ארכעות משפטיות. מדובר על תפיסה חברתית. במקום עבודה מסויים שהיכרתי עבד נווט של חיל האוויר במשרה ניהולית בכירה למדי. בשל תפקידו בחיל האוויר היה עליו לעשות מילואים, כמו טייסי ונווטי חיל האויר האחרים יום אחד בכל שבוע. למעשה לאורך שנים ארוכות עבד האיש 4 ימי עבודה בשבוע בלבד. ככל הידוע לי מעולם לא התקשה למצוא עבודה בשל כך.

העניין אינו רק התפוקה שנותן עובד למעביד אלא גם הדרך שבה נתפס העובד. החוק מפנה את תשומת לבנו לערכי השוויון. לדעתי האישית, כאנשים הגונים, עלינו מוטלת החובה לבחון עצמנו גם כשהחוק אינו יכול להיאכף מחוסר ראיות או מכל סיבה אחרת.

מקווה שעניתי לך גם ברמה המשפטית וגם ברמה "הפילוסופית" כהגדרתך.