פחד..

שלום, אני בת 16
אני איבדתי את אבא שלי בגיל 14.. הדבר לא פגע בתפקוד היומיומי שלי, אך זה פגע בראש שלי ובמחשבות מאוד.
זה מאוד טראומתי עבורי.. וזה הכי משפיע עליי כרגע במערכת היחסים שלי.
אני 8 חודשים עם חבר שלי, אוהבת אותו כמו שאף אחד לא אהב מעולם.
אין לנו בעיות במערכת היחסים, אנחנו רבים פעם בממש הרבה זמן וגם זה על שטויות.
הוא אוהב אותי מאוד ומשתדל להראות את זה. אני והוא מושלמים אחד בשביל השניה, חברים הכי טובים שכזה, מדברים על הכל, צוחקים כל הזמן ומסכימים בהרבה תחומים.
אני כל כך מפחדת לאבד אותו.
אני סומכת על הקשר שלנו שימשך בתחום הרומנטי, אני מפחדת פשוט שהעולם יקח אותו ממני.
זה נראה לי יותר מדי טוב כדי להיות אמיתי. כל רגע שהוא לא ליידי אני ממש סובלת מפחדים שמשהו קרה לו,
אם הוא לא כותב לי לפני השינה, יום למחרת אני לא מצליחה להתרכז בלימודים.
אני משתגעת מזה. זה מעיק, זה מוגזם, זו אובססיה לכל דבר.
אני כל כך אוהבת אותו. הוא הכי חשוב לי בעולם, ואני מרגישה כאילו עכשיו זה הספירה לאחור עד הרגע שיקחו אותו ממני. יש דרך לצאת מזה? אני יודעת שזה די קשור לאי השלמה עם המוות של אבא שלי.. לא יודעת איך זה יצא לי מהראש.
איך אוכל לחזור לחיים נורמלים, מבלי לדאוג כמו פסיכופטית אובססיבית.
בבקשה תחזרו אליי מהר. אני משתגעת במיוחד בזמן האחרון