פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

היי
לאחרונה אני נותנת דרור למחשבות שלי להשתולל בראשי והדמיון עובד שעות נוספות. אתן דוגמא, למשל כאשר אני נוהגת ברכב אני מתמקדת בתחושות באיברים בגוף, למשל, אם אני מתמקדת בכפות הרגליים פתאם עולה בי תחושה מוזרה שלהם כאילו הן מנותקות ממני ובכל פעם שעולה בי מחשבה על איבר אחר בגוף זו התחושה. אין לי מושג מהיכן מגיעות המחשבות האלה בכלל אבל זה גורם לי לפחדים ותחושת דיכאון מעצם ההרגשה. אני מרגישה שאני בדרך להשתגע או משהו. מה זה הדבר הזה והאם זה מוכר ברפואה המקצועית? יש לציין שאני נתונה להמון לחץ בחיי הפרטיים, די בודדה, ללא חברים ובן זוג. למעט ילדיי שכבר בגרו. אני מיואשת!! אשמח לכיוון.
תודה

אשמח בבקשה לתשובה בהקדם כי הנושא קצת דחוף - תודה. אני סובלת מהפרעת חרדה מוכללת שהחלה בפתאומיות לפני 9 חודשים - אני לוקחת הרגעה לפי צורך בעיקר (חצי ואבן כשאני ממש כבר לא מסוגלת להתמודד) החרדה שלי בעיקר מחוץ לבית בגלל שההתקפים הראשונים שהגיעו תפסו אותי לבד ורחוק מהבית ומאז אני חיה ממש רק בסביבת הבית וזהו, הבטיחון העצמי שלי ממש ירוד בתקופה הזו ואני מטפלת אצל פסיכולג ועושה ספורט הרבה להרגיע את עצמי - השאלה שלי היא כזו אני אמורה לטוס ליוון סוף שבוע הבא ואני חוששת מאד מהטיסה עצמה ומההתרחקות מהאזור שלי בגלל שסיגלתי לי המנעות בחודשים האחרונים - האם זה בסדר לדעתך לטוס בתקופה הזו (כמובן שאעזר בהרגעה במידת הצורך) אבל החשש שלי זה האם בגלל שלא התרחקתי הרבה זמן מהסביבה שלי האם זה נכון לאזור אומץ ובמכה לעשות את הטיול הזה או שמא זה יכול להיות פוגע מבחינה בריאותית בגלל החרדות?? אודה לתשובה בהקדם תודה רבה

אשמח בבקשה לתשובה בהקדם כי הנושא קצת דחוף - תודה. אני סובלת מהפרעת חרדה מוכללת שהחלה בפתאומיות לפני 9 חודשים - אני לוקחת הרגעה לפי צורך בעיקר (חצי ואבן כשאני ממש כבר לא מסוגלת להתמודד) החרדה שלי בעיקר מחוץ לבית בגלל שההתקפים הראשונים שהגיעו תפסו אותי לבד ורחוק מהבית ומאז אני חיה ממש רק בסביבת הבית וזהו, הבטיחון העצמי שלי ממש ירוד בתקופה הזו ואני מטפלת אצל פסיכולג ועושה ספורט הרבה להרגיע את עצמי - השאלה שלי היא כזו אני אמורה לטוס ליוון סוף שבוע הבא ואני חוששת מאד מהטיסה עצמה ומההתרחקות מהאזור שלי בגלל שסיגלתי לי המנעות בחודשים האחרונים - האם זה בסדר לדעתך לטוס בתקופה הזו (כמובן שאעזר בהרגעה במידת הצורך) אבל החשש שלי זה האם בגלל שלא התרחקתי הרבה זמן מהסביבה שלי האם זה נכון לאזור אומץ ובמכה לעשות את הטיול הזה או שמא זה יכול להיות פוגע מבחינה בריאותית בגלל החרדות?? אודה לתשובה בהקדם תודה רבה

שלום רב
בשנות צעירותי סבלתי ממחשבות אובססיביות. כיום אני יודע להבין זאת, כי מצבי הוקל משמעותית מבחינה זו. שאלתי היא מהו המקור למחשבות אלו. אני מבין שמדברים על מרכיב תורשתי, אך האם לקשיים רגשיים משמעותיים בגילאים הצעירים (כפי שחוויתי) יש תרומה להתפתחות המחשבות הללו? ומה המרכיב המשמעותי יותר, גנטי או התפתחותי?
אודה מאוד להתייחסותכם.

לפני כשבועיים, בתי בת 3 הקיאה על הרצפה במכולת.
מאז החלה לפחד מלהקיא.
כל פעם שאוכלת, בוכה ואומרת "אני אקיא, אני אקיא" ופשוט מסרבת להמשיך לאכול.
זה הגיע למצב שבימים האחרונים, כמעט ולא מסכימה לאכול בכלל.
במשך כל היום הפחד מלווה אותה וכל כמה דק' נזכרת בכך ובוכה שהיא תקיא.
אני ממש אובדת עצות ולא יודעת איך לנהוג.
אודה לעזרה כיצד לנהוג ולמי לפנות.

שלום לכולם,השאלה מופנת לכל מי שסובל מהפרעת דה-פרסונליזציה/דה ראליזציה האם הרגשתם שינוי -בעוצמת הטעם באוכל ,חוש הריח , או ירידה בחדות הראיה ??? , אשמח לתגובתכם

יש לי ילדה בת שלוש וחצי , בזמן האחרון היא בוכה בהיסטריה ולוקח לה המון זמן להירגע, המון פעמים מתעוררת בלילה ובוכה היא לא רוצה אותי רק את בעלי, אני לא יודעת איך לגשת אליה , היא לא מסבירה מה יש לה או אם כואב לה, בגן בבוקר קשה לה להיפרד וגם בוכה אבל נרגעת ואז אומרים לי שהיא בסדר משחקת. בבית היא אומרת שהיא לא רוצה ללכת לגן שלא טוב לה ואז היא מתחילה לבכות ואני לא מצליחה להרגיע אותה ואני לא יודעת איך לגשת אליה. חשוב לציין שאני בהריון מתקדם ולפני כחודש היתה מאושפזת בבית חולים עקב מחלה ויראלית יום אחד ועברה שמה חוויה קשה. מה עושים איך מרגיעים אותה?

שלום. אני מטופל בציפרלקס כמה שנים כבר בגלל בעיות של חרדה חברתית. לקחתי תקופה מסויימת ציפרלס 10 מג' והרגשתי עייפות קשה במהלך היום ובעיה בלזכור דברים. הרופא ניסה להזיז לי את התרופות לשעות שונות ביום וזה לא עזר אז אמר שאקח מינון נמוך יותר בין 5 מג' ל 7.5 מג' לפי החרדות שלי וזה באמת הפחית את התופעות שהתלוננתי עלייהם. כרגע הפסיכיאטר הספציפי הזה עזב את הקופה ופניתי לאחרים והדעה שלהם הייתה שונה קיצונית כלומר הם דיי התלעמו מהבעיות שציינתי שהתרופה גורמת לי וכולם חשבו שאני צריך לקחת בין 15 מג' ל20 מג' ושזה בכלל לא מקובל איך שטופלתי על ידי אותו פסיכיטאר עם המינונים הנמוכים ואפילו שאין לי חרדה קשה הם אומרים שזה המינונים שצריך כדי שאהיה כמו כולם. שאלתי אותם גם לגבי החלפת תרופה והם אמרו שהתופעות שציינתי לא מצדיקות החלפת תרופה ובתרופות אחרות תופעות לוואי קשות יותר. השאלה איך אני יודע מה נכון ומי צודק? כי כל פסיכיאטר אומר לי משהו אחר גם לגבי מינון וגם לגבי אופן הנטילה למשל אחד טוען שזה לכל החיים לוקחים ללא הפסקות ופסיכיאטר אחר אמר לקחת שנתיים מינון גבוה ואז נפסיק את התרופה.
אשמח לשמוע את דעתך בנושא תודה.

שלום,
שמי עדי, אני סטודנטית בת 24.
חוויתי שנה קשה ביותר בלימודיי האקדמאיים , למדתי במוסד אקדמי נחשב שהלימודים בו קשים מאד. במהלך השנה ניסיתי תרופות כמו ריטלין ופוקלין . ( קיבלתי מרשם מרופאה מומחית ) - ללא אבחון.
לקחתי את התרופות פעמים אחדות כי הרגשתי שהן עושות לי לא טוב. הן עזרו לי ללמוד, ויחד עם זאת , חוויתי איתן תחושות חרדה ולכן הפסקתי.

לאחר סיום הלימודים , בחודשים האחרונים, התחלתי לקבל התקפי חרדה לא נעימים, שנמשכו תקופה של חודש, ולאחר מכן התמתנו . התקפי החרדה נפסקו אך הייתי בחרדה כללית, וכעת המצב הולך ומשתפר. (לקח לזה שלושה חודשים בערך להירגע)
אני מטופלת אצל פסיכולוגית
וסובלת גם ממחשבות טורדניות , כתופעת לוואי של חרדה, הראש שלי כל הזמן מוצא סיבות לדאוג מהן.

לאחר שהשתמשתי בריטלין הלכתי לאבחון להפרעות קשב וריכוז במקום מסודר, שם הנוירולוגית אמרה לי שאם אני סובלת מחרדות- אסור לי לקחת ריטלין.

עברה תקופה ועכשיו, עם התרחשות החרדות נזכרתי בזה.
המחשבות שייתכן והריטלין גרם לי לחרדות הללו לא עוזבות אותי, ומכניסות אותי אף יותר לחרדות.
עליי לציין שבגיל מוקדם יותר נטלתי ריטלין ללא מרשם וזה לא גרם לי לחרדות.
הייתה לי התנסות עם עישון בטיול הגדול (טעות שאני מצטערת עליה ) שם חטפתי את התקף החרדה הראשון שלי ומאז פחדתי לגעת בכל דבר הדומה לסם. בעקבות כך גם פחדתי לקחת ריטלין בתקופת הלימודים.

השאלה שלי-
האם ייתכן שהשימוש בריטלין גרם לי לחרדות הללו?
האם ריטלין יכול לגרום לנזק בסדר גודל כזה ?
האם לחוויה שלי מהטיול הגדול יש משקל בנושא ?
כיום אני מבינה שלא הייתי צריכה לקחת ריטלין ולהתנסות בטיול הגדול.
עשיתי טעות שנגעתי בדברים הללו אך אני לא רוצה להמשיך ולשלם על טעויות חד פעמיות במהלך חיי הבוגרים . לא רוצה שהפחדים הללו ימשיכו ללוות אותי.

תודה רבה.

*שאלה חשובה ביותר*
סטודנט, מאובחן, בן 25, משקל 65, תקין.

ניסיתי מגוון תרופות לטיפול בהפרעות קשב: וולבוטרין 150 ו300, רסיטל (off-label להפרעת קשב) וכמובן ריטלין, ואטנט(אדרל)
המשותף לכל התרופות האלה: שהם עבדו לי רק בפעם הראשונה שנטלתי אותם, בפעם הראשונה שניסיתי הרגשתי מעולה (חוץ מריטלין, ארחיב בהמשך), מרוכז, מפוקס, יציב, תופעות לוואי 'סבילות'(קצת דופק מואץ ופה יבש) - אבל תמורה נהדרת , אני יודע שהתרופות האלה מתאימות לי כי הן עונות לי על קשת רחבה יותר של בעיות, בין השאר אפילו רגשיות וחברתיות (אני חברותי יותר בעקבותם ולא זומבי) - ביום השני שלקחתי(תקף לכל כדור)- הכדור לא השפיעה כלל- התמדתי בטיפול ולמעשה זה רק החמיר(הרגשתי יותר ויותר רע, ואי נוחות קשה בחזה, מעין סטרס, והרגשה כללית רגילה שזה לא משפיע)-העלנו\הורדנו מינון. לא פתר לצערנו את זה. הריטלין היחיד שבפעם הראשונה שנטלתי הרגשתי ממש ממש רע "עודף קשב" "שומע כל דבר""לא יכולתי להירדם במשך 48 שעות" והייתי על 10 מ"ג רגיל, דופק לב מוגבר(שללנו בעיה לבבית, איך קיימת נטייה לחרדה-ב2012 היו לי התקפי חרדה), לא לקחתי פעם שניה וישר החלפנו לאטנט. אז גם אם אמצא את המינון המתאים לו אני מאמין שגם הוא לא יפעל ביום השני וכן הלאה. ואז מה שקורה זה שאני צריך לקחת הפסקה של יומיים שלושה ולפעמים ארבעה כדי שאני יוכל לקחת את הכדור (כרגע על אטנט 20מ"ג) כדי לקבל את "הפיק" ולהרוויח יום אחד של תפקוד נורמלי ולחיות את החיים מחדש (כי אני מרגיש ישות אחרת, אני מקבל גישה במוח לדברים שלא היתה לי גישה אליהם, האוצר מילים שלי מתרחב, השליפה מהזיכרון היא פשוט פנומנלית, וורבליות, קצה הדיבור נעשה דיי מהיר קצת אבל אני מסתדר עם זה. לכן, אני חייב להבין למה כל כדור שניסיתי עובד רק בפעם הראשונה- ולאחר מכן מפסיק לעבוד ועושה יותר רע עם המשך השימוש(חוזר ואומר שניסיתי לעלות מינון) - ואני חייב אהשפעה רציפה וקבועה- אני סטודנט ואני לא לומד יום או יומיים בשבוע, ויתרה מזאת, הכדור למעשה עוזר לי להנות יותר מהחיים ולחוות אושר, כי עד לפני הכרת התרופות הללו, היה לי מאוד קשה לחוות הנאה מדברים שבעבר כן נהנתי בהם והיום לא, אז הכדור הזה הוא בגדר "קביים נפשיים" עבורי

דעתי האישית: אני דיי מודאג. כי אם לומר את האמת, הסיפור זה די מורכב וסותר את עצמו, כי אם אכן הכדור הזה בגדר "תרופה" עבורי, הוא היה אמור לעבוד כל יום מחדש, כמו שאדם לוקח המוגלובין לסכרת כל יום ומקבל את אותה תוצאה, הדפוס כאן מאוד מזכיר לי משהו שהוא לא מוצא חן בעיניי, כלומר, בן אדם רגיל, שלוקח סם כלשהו, חווה "היי', מחר לוקח שוב ושוב, ורוצה את "ההיי" שהיה בהתחלה ובצורה מכוונת לוקח הפסקה, כדי להרגיש את המוזה הראשונה. עכשיו - זה לא בדיוק מה שקורה כאן. אבל זה בערך אותה תבנית. אני לא מחפש את ההיי, אני מחפש לממש את הפוטנציאל שלי וזה בהחלט עוזר, אבל, הגוף מגיב לזה בצורה שמאוד לא מוצאת חן בעיניי

כבר כמה שנים מהפרעת פאניקה
טופלתי בפריזמה 40 מג שעבדה עבורי מעולה במשך 5 שנים נהדרות בהן הספקתי לשכוח מה זה בכלל.
לפני כ4 חודשים היא לפתע הפסיקה להשפיע
העלאת המינון ל60 מג לא עזרה
כעת כבר שלושה חודשים מטופלת עי ציפרלקס 20 מג
יש הקלה חלקית אך לא מספקת
ימים שלמים של דריאליזציה
חוסר כוח נפשי וחוסר חשק לכלום
ולאחרונה(כשבוע) גם מספר התקפים והישנות תחושת החרדה הקשה והמעיקה יחד עם מחשבות טורדניות
מה הייתם ממליצים לעשות בשלב זה?

שלום
יש לי פחד מנהיגה בכבישים מהירים , גם כשאני פשוט יושבת ברכב ולא נוהגת.
אני רוצה מחר לקחת קלונקס לנסיעה מחוץ לעיר ובת שעה ואני אשהה שם עוד כמה שעות.
מה המינון שאותו אצטרך לקחת? אפשר לקחת פעמיים ביום קלונקס ואם כן באיזה הפרשים?
תודה חגשמח

שלום רב,
אני בת 32. אם לשתי פעוטות האחת בת 5.5 והשנייה בת 4. בהריון של בתי הבכורה קיבלתי את התקף החרדה הראשון בחיי ומאז חוויתי עוד הרבה כאלה לצערי הרב. גרתי ליד אמי שהבנות היו קטנות ואחכ עברנו ליחידה ליד ההורים של בעלי, כך שאף פעם לא יצא לי לחיות ללא תמיכה (יש לי פחד להימצא עם הבנות לבד מחשש שיקרה לי משהו והן תשארנה חסרות ישע).
מאז אני סובלת מהתקפים (לעיתים יותר לעיתים פחות). לאחרונה אבי נפטר מאז התווספו לחיי חרדות חדשות כמו פחד מנהיגה (לציין שיש לי רישיון עד 15 טון ואף פעם לא פחדתי לנהוג) והיום אני לא מסוגלת לעלות לכביש. העניין הוא שחוויתי לראשונה בחיי התקף חרדה כשחזרתי מבית החולים שאבי היה מאושפז בו (היה כבר על ערש דווי) ומאז אני לא עולה לכביש, קלסטרופוביה (לא עולה ויורדת במעלית, מפחדת לעבור תחת גשרים, רחובות צרים וכו').
ובכלל, יש לי פחד להיות לבד בבית ועם הבנות, תמיד אני צריכה שיהיה איתי מישהו. איך אפשר להגדיר את הבעיה שלי?
נטלתי ציפרלקס כמה חודשים לאחר לידת בתי הבכורה (לפני חמש שנים כאמור), היה לי קשה להסתגל לכדור ואני מאוד פוחדת לקחת שוב כי זה מאוד מגביר את ההתקפי חרדה בהתחלה.
אני בתקופת התמחות במשפטים וכלפי חוץ אני נראית נורמלית, אבל למעשה סובלת מאוד. אני חוששת להביא עוד ילדים לעולם בגלל החרדות וחוסר הניידות שלי, לעיתים אני חוששת שאני יכולה לפגוע בבנותיי אם אהיה איתן לבד (מחשבות לא נורמליות) למרות שאף פעם חלילה לא פגעתי ואני מטפלת בהן בכפפות שלי משי אבל רק המחשבות האלה מפחידות אותי. פחדת מעצמי.
אני מטופלת אצל מטפל cbt בגלל הנהיגה - קשה לי מאוד להשלים עם זה שלא אנהג שוב, אך השבוע זה החמיר, היה לי התקף חרדה על הכביש אפילו כשבעלי נהג וביקשתי ממנו להיצמד לשוליים (פחדתי שיהיה לי דחף לפתוח את הרכב ולקפוץ ) כנראה בגלל הקלסטרפוביה.
מה לעשות? האם לא לנסוע יותר בכביש בין עירוני? אני מסכנת את משפחתי?
יש לי קלונקס בבית שאני לוקחת לטיסות, האם זה יעזור לי לשבת ליד בעלי בשקט בנהיגה?
האם אסור לי להביא עוד ילדים לעולם?
איך חוזרים למסלול תקין.
המטפל שלי ממליץ לי לעשות המון ספורט, אני לא כל כך עושה זאת האמת, תחושות החרדה מכניסות אותי לדיכאון.
איך יוצאים מזה? אני מפחדת לאבד את השפיות שלי.
אשמח לחוות דעתכם.

אני בת 34, נשואה פלוס אחת, חיה עם חרדה כבר מספר חודשים. החרדה שלי כוללת מיחושים כמו כאבים ולחץ קשים בחזה, מחשבות טורדניות, ״עננים״ בראש, תחושה של גוש בגרון, תסמונת מעי רגיז ועוד ועוד. אני בטיפול עם פסיכולוגית (בלי תרופות) בשיטת מיינדפולנס שעוזרת לי מאוד, עם הצלחה מסויימת בהתמודדות, אבל עדיין לפעמים יש התקפים קשים מאוד. כבר הרבה זמן אנחנו מתכננים להרחיב את המשפחה, ואנחנו מרגישים שעיכוב/המנעות נוספת לא באמת תורמים לנו. אבל אני גם מוצאת מידע על זה שחרדה יכולה לפגוע בעובר. חלק ממה שעוזר לי עם התמודדות עם החרדה זה הידיעה שהחרדה עצמה והסימפטומים שיש לי לא יכולים לפגוע בי פיזית. זה עוזר לי להצליח לחוות את כל זה בלי להתדרדר עמוק לתוך ספירלה של פחד ופאניקה. אבל הידיעה שבתינוק שבבטן החרדה דווקא כן תוכל לפגוע, הולך אולי להחמיר לי את החרדה ובכך באמת אולי לפגוע בו. אני לא בטוחה איך להתמודד עם הבעיה הזאת. כשאני אומרת לעצמי שלא מפריע לי להרגיש את הסימפטומים שאני חווה כי הם לא יפגעו בי, אני מאמינה בזה ולכן זה גם עוזר. אבל אם אני יודעת שיש סיכוי שהחרדה תפגע בעובר שלי, לא אשתכנע כשאגיד לעצמי שלא מפריע לי להרגיש את הסימפטומים של חרדה, ואלחץ מעצם העובדה שהחרדה מופיעה. תודה רבה

שלום רב,

בת 49 ,לפני כחודשיים התחלתי טיפול בסימבלטה 30 מ"ג עקב התקף חרדה חד פעמי שגרר אחריו הרגשה מאוד מוזרה כמו ריחוף , רעד , ראיה מעורפלת , חולשה נוראית לאחר כל מאמץ פיזי קטן . יש לציין שלפני תקופה זו ביצעתי דיאטה חריפה ללא חלבונים .בנוסף היתי מוטרדת מבעיה רפואית (נשית ) .

תוצאות המעבדה תקינות . לחץ הדם תקין .

לפני מספר שנים חוויתי במשך מספר חודשים סימפטומים סומטיים מוזרים שמזכירים את הסימפטומים של הפעם .
אז התחלתי טיפול בסימבלטה 30 שעזר לי והסימפטומים נעלמו .
הפעם לאחר חודש של שימוש בסימבלטה הרגשתי רק תופעות לוואי נוראיות , אי שקת , ללא הטבה בסימפטומים .
החלטתי להפסיק את הטיפול והתחלתי בירידה הדרגתית במינון (למרות שהשתמשתי רק חודש ) .
לפני כשבועיים התחלתי להרגיש סחרחורת בעת הליכה , משהו מוזר בפוקוס של הראיה כאילו הראיה חדה יותר , אפילו קשה לי להסביר את התופעה , ואני מאוד מוטרדת
וחוששת מבעיה רפואית בראש...

קראתי באינטרנט באתרים באנגלית והבנתי עד כמה קשה הגמילה מ סימבלטה אפילו יותר קשה מסם קשה .
ישנם פורומים על נפגעי סומבלטה ובמיוחד על הקושי מגמילה .

שאלות שלי :

האם ייתכן שלמרות התקופה הקצרה והמינון הנמוך אני חווה תופעות לואי של גמילה מסימבלטה .

יש לציין שלפני ההפסקה מסימבלטה הייתי אצל פסיכולוג המטפל בשיטת CBT אבל לא הרגשתי אף תרומה מהשיחות ומהנשימות ...

אין בכוונתי לגשת בשלב זה לניורולוג , מה ההמלצה ?
האם ייתכן שזה יעבור בעוד מספר ימים ?

אני הייתי אמורה לטוס בשבוע הבא ואבטל את הטיסה .
האם מומלץ להמתין עוד קצת זמן לאיזון גופני לאחר הפסקת הסימבלטה .

סליחה על אורך המייל , פשוט לא יודעת מה לעשות ...
המון תודה !!!