עזרההה

היי, אני בת 21, רציתי לשתף בחרדה שלי, ולבקש עזרה:)
אז ככה.. עשיתי שירות לאומי במקום מאוד קשה, עבדתי עם ילדים מונשמים..
היו שני מקרים שהואשמתי בכך שהילד הכחיל, לא נושם משום חוסר השגחה (הוא ניתק את עצמו מהמכונה..) חשוב לציין שלפני המקרים הייתה לי חרדת ביצוע גם ככה, משם שהילדים שלי סיעודיים, וחסרי אונים אני הרגשתי חסרת אונים, משום שזה כל הזמן להתעסק בגופם ופחדתי להכאיב להם חס וחלילה.. (מקלחות, להלביש, אכלת דרך גסטרו וכו..)
לאחר שני המקרים, החרדות מאוד התעצמו, ועזבתי את השירות, לאחר שנה וחצי שהייתי שם.. ולמרות שאני יודעת שבשני המקרים זה לא היה באמת אשמתי זה הכניס אותי למקום שחור ואפל.. שאם באמת זה היה באשמתי, והילד היה מת איך הייתי יכולה להמשיך לחיות!?!? מאז אני חיה במציאות משלי, אני לא מתפקדת כמו שצריך אפילו לטייל עם הכלב זה נהיה סיפור, אני יכולה ללכת ברחוב פתאום לחשוב שאני פוגעת במישהו, לא להבין מה קורה, אין שום קשר למציאות.. אני ממש חיה בבועה משלי, פחד שחס וחלילה אני אפגע במישהו.. ניסיתי כדורים ופסיכולוג- וזה לא עזר.. עם הפסיכולוג לא הצלחתי להיפתח..