טראומה וחרדה נלווית.

שלום, שמי רעות ואשמח לעזרתכם/תמיכתכם..
אני סטודנטית לפסיכולוגיה[כרגע סיימתי שנה שניה], והתנדבתי במהלך השנה בבית חולים לפגועי נפש במחלקה סגורה וקשה.לאחר 2 פגישות אצל פסיכותרפיסטית מדהימה היא אבחנה אותי כסובלת מטראומה עקב ההתנסות שם, דבר שגרם לי לפחדים שמא גם לי יקרה משהו, והתחלתי לייחס כל הרגשה קטנה או מחשבה לסימפטומים עליהם למדנו במהלך השנה. אחרי חודשיים של דופק מהיר, חוסר שינה, בכי ופחדים וחרדות קשות הרמתי את עצמי והבנתי שעליי לצאת מזה. אני בעיצומה של עבודה עצמית,מדברת עם עצמי בראש ומסבירה לעצמי שזה בסדר, שזה הגיוני ושזה יעבור. חזרתי לישון בלילה וגם הדופק המהיר בקושי קורה [אם בכלל], אולם כעת אני במצב מעט 'תקוע', אני חושבת על כל מה שקרה הרבה, 90% מהיום זה בראש שלי. גם כשאניבעבודה, גם כשאני עושה עבודות ומבחנים, נמצאת עם המשפחה או עם בן הזוג..ההתעסקות המתמדת עם נושא כל כך מפחיד עבורי כמו מחלות נפש (בייחוד לאחר שצפיתי במראות קשים כל כך במחלקה בה התנסיתי) מלחיצה אותי ומפחידה אותי, ואני כבר רוצה להיות אחרי זה, להפסיק את הסאגה הזאת שהתחילה לפני שלושה חודשים ולהמשיך הלאה. אני מרגישה מעופפת, לא מרוכזת, קשה לי להקשיב לאנשים ולא לחשוב על זה כשהם מדברים איתי... אני כן מרגישה שאני לאט לאט יוצאת מזה, אבל לא יודעת איך להפסיק לחשוב על זה, איך להפסיק לבדוק את עצמי שוב ושוב. מעולם לא חוויתי תחושות כאלה לתקופה ממושכת, ואני רק רוצה לדעת שזה יעבור ושאני אשכח מזה. :(

מה דעתכם? אשמח לעזרה/ תמיכה... תודה רבה.