חרדה

רציתי רק לומר לך שמה שתיארת..מאוד נגע לליבי כי אני במצב ממש זהה לשל הבת שלך..אני גם תחלתי לימודים והפסקתי ואמא שלי היתה רבה איתי כדי שאמשיך לפחות לסיים ..וכיום אני שנה בבית בלי עבודה קבועה ובלי שום כיוון..את הצלחת להסביר את זה ..אני לא ידעתי איך להסביר והאמת שנורא התרגשתי ממה שרשמת והכי כאב לי שבתור הילדה הכי אהובה בבית לא הצלחתי לתת להורים שלי את הגאווה הכי קטנה לפחות..וזה נורא כאב לי לראות את אימי בכל החיים עבדה ולמדה בחריצות ובלי לרחם על עצמה ..שככה רואה את הבת שלה..ונורא ריגש אותי לקרא את מה שרשמת..פתרון אין ..אני משאירה זאת לידיים טובות ומקצועיות..ואולי גם אני אלמד מיזה דרך כיוון..

ואם לומר עוד דבר אחד..מהצד של הבת (= שלי) אני יכולה לומר לך שזה מצב ממש מתסכל והיא לא עושה לרגע בכוונה או מתעצלת..אני מאמינה שבתור אמא אוהבת ודואגת תנסו לפעמים לתת לה תהרגשה של אוהבים ולא מתייאשים והרגשת הבנה..
זה מה שאני יכולה לומר מנסיון שלי לצערי.
מאחלת לכם בריות ומקווה שיכולתי לעזור במקצת..לפחות