חרדה חברתית

לענת שלום,
אני בטוח שאת תומכת בביתך ועושה כל מה שאפשר כדי להקל עליה ללכת לבית ספר וליצור קשרים חברתיים. ביתך סובלת מבעיית חרדה המשפיעה על התפקוד הפיזי והחברתי שלה.
אני חושב שהגיע הזמן לפנות לטיפול מקצועי. אני מציע לך לעשות זאת בהקדם האפשרי כדי למנוע את ההתקבעות של הבעיות שאת מתארת.
פני לפסיכולוגית בית הספר, או לפסיכולוג ילדים במסגרת קופת חולים, או לפסיכולוג באופן פרטי. גם אם הילדה לא מעוניינת בטיפול חשוב שתגיעו לטיפול.
חשוב שתבחרי מטפל המתמחה בטיפול בילדים והוא מטפל פעיל שיעבוד גם עם ההורים וגם עם הילדה.
בהצלחה
אודי

כדאי שתדע בפתיח שאין הבדל עקרוני בין תסמיני מצוקה קיצונית (כמו שחשת כשסבתך נפלה ואושפזה) ותסמיני חרדה - ההבדל היחיד הוא שאדם החווה תסמינים שכאלה ללא סיבה, כביכול - אם משום שאינו מודע לקשר או שאינו נותן לגיטימציה לתחושותיו - בטוח שיצא מדעתו ולכן נופל לספירלה ללא תחתית של "להילחץ מהלחץ". דפוס ההתנהגות הקשור לחרדה הוא הימנעות, ולפי תיאורך ה"אויב" העיקרי שלך כרגע הוא לא החרדה אלא דווקא דפוס ההימנעות הנרחב שפיתחת. תוכל להיפטר משניהם בתוך מספר שיחות עם פסיכולוג קליני המטפל בחרדות בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית, ואשמח לסייע לך בזה. בהצלחה!