דאגת יתר

היי
יש לי שאלה די מורכבת ואשמח אם תוכלו לעזור לי
אני אמא לילדה בת 3, שמגיל שנה חולה המון עברנו אינספור אשפוזים טיפולים בדיקות ועד היום לא ידוע מה יש לה, ואין עדיין אבחנה חד משמעית אלא ספקולציות
אני אמא הסטרית והפכתי ליותר בעקבות המצב, אני אגדיר הסטרית: דואגת לה בכל צעד, שומרת מכל משמר, כשהיא משתוללת אני לא רגועה שהיא תיפול ותיחבל, מונעת ממנה לרוב משחקים שכוללים ריצות קפיצות והשתוללויות במשטחים שהם בטון ומעדיפה מקומות כמו גימבורי שמיועדים לכך
מקפידה באוכל שיהיה בריא ונמנעת מגאנק פוד ככל האפשר וכמובן מקפידה על ידיים נקיות שלה ושל הסובבים אותה שמאכילים אותה עם הידיים (!)
אני תמיד בדאגות וחרדות, יש שיגידו שאני נורמאלית ויש שיעירו שזה מוגזם!
בעלי בקיצון השני ולכן החרדות והדאגות שלי מקבלות משמעות יתר!! כשהיא חולה לדוגמא הוא נמנע מטיפול רפואי בגלל מה שהיא עברה ואומר שיעבור ואני שמתעקשת על רופא כל הזמן וכך נוצר מצב שאני הסטרית
דוגמאות לכך שהוא טען שאני הסטרית זה הילדה פרכסה והוא טען שאני מדמיינת וחזר לישון! (בדיקת eeg הוכיחה שהתרחש פרכוס ולא דמיינתי)
הילדה נפלה ממיטת תינוק גובה 1.50 נחבלה במצח, הוא טען שהיא בסדר ונמנע מבדיקת רופא וחזר לישון!
יש עוד דוגמאות כאלה ואחרות למצבים שהלחץ שלי והחרדות באים לידי ביטוי בגלל שאני לבד בכל המערכה הזאת ואין שיתוף פעולה/ דאגה מהצד השני ולכן החרדות מתגברים
הוא טוען שאני צריכה כדורים כדי להרגיע ולהרפות ואני בטוחה שכדורים לא ימנעו ממני לדאוג! הפחד שלי שהילדה תיחבל היא בעיקר בגלל שהוא יחליט שהכל בסדר גם אם תזדקק לטיפול ובדיקת רופא
האם החרדות שלי הם תוצאה של ההתנהגות שלו או שבאמת עלי לקבל טיפול?? או שבכלל הכל בסדר ואני סהכ אמא שדואגת מעט יותר בגלל המצב הרגיש
מקווה שהצלחתי להעביר את השאלה באופן ברור
תודה על העזרה