מה עושים?

שלום.
יש משהו שהבחנתי וכמעט ולא נותנים לו משקל והוא בעצם לחיות עם החרדות והכדורים- או במילים אחרות "שגרת חיים".אני בת 25.
גם כאשר אני מטופלת כבר 5 שנים בssri אני לא מרגישה שיש לי שגרה ועל כן מתלווה ים של תסכולים שמתווספים -תחושת שוני נצחית.בנוסף למה שכבר קיים מהחרדות עצמם .העובדה שאיני באמת מקיימת שגרת חיים תקינה-
רגילה כמו כולם תוקעת אותי ,ואינני מתקדמת בחיים בשום צורה שהיא- לא זוגיות- שלא הייתה לי מעולם, קשרים , לימודים גבוהים שאני לא מצליחה להחזיק וכבר פרשתי והלחץ רק גדל לבין מה שמצפים ממך -לבין מה שאני יכולה -בין הרצוי למצוי וגם חוסר השגיות אישית. תחושת פער תהומית ביני לבין אנשים "נורמלים" שרק הולכת ומחמירה.
רציתי לדעת למי פונים במצב כזה?האם לכל פסיכולוג? או שיש שמתמחים בתמיכה רגשית לאדם שבאמת סובל עם חרדות וניהול חיים תקינים-שגרה? האם ניתן כאדם חולה מאוד ליצור חיים נורמלים? כי איני מרגישה כך 5 שנים שאני דורכת במקום בבית ואיני יודעת לאן פני מועדות.
האם ישנם בארץ קבוצות תמיכה ששם באמת יכולה להיות הפריה הדדית?
אשמח לתשובה מפורטת שתוכל לעשות לי סדר.
תודה.