חרדה לא מפוענחת

בשבוע האחרון אני חווה בעיות שינה קשות שנגרמות מהתקפי \ תחושות חרדה שלא מאפשרים לי להירדם. הם באים לידי ביטוי במן זרמי לחץ (אני מניח שזה האדרנלין) שמכבידות בחזה ועוברות לרגליים. מיותר לומר שהדבר הזה הופך את הימים האחרונים לסיוט מתמשך שמחרב כל חלקה טובה בחיי. אם לא היה מספיק גרוע, אתמול הזרמי לחץ האלו המשיכו גם מעבר לחדר המיטות ותוקפים אותי לאורך כל היום, למעשה כל רגע שאני חושב על זה (וקשה לי לא לחשוב על זה) אני חווה את ההתקפים הללו. מן הסתם החרדה גוברת כשאני חושב על מה יהיה מחר, ומה יהיה עוד שבוע ועוד חודש. הפחד הוא שאני לא אוכל ליהנות משום אספקט בחיי כל עוד ההרגשה הזאת קיימת. בת זוגתי לדוגמא במהלך שיחה מתלהבת מפעילות מסויימת שאנחנו אמורים לקח בה חלק בשבוע הקרוב, פעילות לה חיכיתי זמן רב, ואני רק קובר את ראשי בחיקי ולא מסוגל לחשוב על זה אפילו.
עד לפני חצי שנה סבלתי במשך שנתיים במחרדת ביצוע. טופלתי בCBT באזור ה-20 מפגשים. החרדה הספציפית הזאת נרגעה (לא נעלמה אמנם). ההבדל הוא שאז יכולתי להצביע על סיבה ספציפית להופעת החרדה וכעת אני לא יכול להגיד לכם מהי הסיבה.
אז נכון, עברתי לפני כמה חודשים לגור במדינה אחרת, עבודה חדשה ומלחיצה שמעמידה אותי בלחץ יומיומי (ותמיד הייתי אדם חרד ולחוץ הן מקצועית והן חברתית), סביבה חדשה ופחות תומכת... אבל ההתקפים הללו די הגיעו ביום בהיר אחד (יום סגרירי האמת כי קר פה) ונראה כאילו עכשיו הטריגר היחיד שגורם להם לפרוץ זה המחשבות על עצם ההתקפים, המוח הדפוק שלי, שעושה לי דווקא, שכאילו מעניש אותי על משהו שעשיתי.
מתנצל על המגילה...עצם הכתיבה מסיחה את המחשבות מהסיוט.
אשמח לשמוע דעות ותובנות של חברי הפורום שאולי חוו או חווים משהו כזה (בבקשה שאני לא היחיד בעולם) ובכלל של אחרים...
תודה