חרדה חוזרת ופחד מדה פרסונליזציה

צהריים טובים,
מתנצל אם ההודעה הזו ארוכה ומייגעת, הייתי רוצה לחלוק איתכם את הסיפור שלי ולקבל את עצתכם/חיזוק/הדרכה.

לפני כשנתיים עשיתי טעות והשתמשתי בסם שנקרא MDMA (לא עשיתי מעולם סמים כימיקלים - קצת מריחואנה)
לאחר השימוש הסתובבתי עם סחרחורת, יותר חוסר יציבות (כאילו יש לי דלי מים על הראש) במשך כמה שבועות. הופיעו אצלי חרדות, חוסר שינה, המון פאניקה עם תחושות שאני משתגע. חוויתי לדעתי גם דה פרסונליזציה, מתח בצד אחד של הראש. בקיצור סיוט שלא ברא השטן.
לא ניגשתי לטיפול ועברתי את הסיוט הזה במשך שנה עד שחזרתי לשגרה מלבד רגעים בהם הייתה לי חרדה שהצלחתי להשתלט עליה.

היום אני שנה אחרי התקופה הנוראית הזו והייתה לי שנה נפלאה,
מלבד העובדה שאני די מלקה את עצמי על הטעות הזו שעשיתי ומקווה שלא עשיתי לעצמי נזק בלתי הפיך.
בכללי הכול היה נהדר עד לפני חודש.

בחודש האחרון הייתי במתח גדול, הייתי חולה ולא אבחנו מה יש לי ונכנסתי קצת לסרטים, אמי חלתה בסרטן. (אני לא יודע אם זה קשור כי בדר"כ החיים שלי הם תחת לחץ- לימודים, עסק שאני מנהל, פרויקטים וכו' ואני יודע להתמודד עם הלחץ הזה כמו שצריך אבל ציינתי את הלחץ כי אולי לא במודע זה הטריגר).
בכל אופן, חזר לי הכאב ראש/לחץ בצד אחד של הראש והנחתי שאולי זה מהסטרס. לאחר מכן שמתי לב שכשאני צועד בבית אני מרגיש כאילו העיניים לא ממוקדות. כשהנעתי את הראש מצד לצד הרגשתי קצת חוסר יציבות. הסתכלתי מהחלון החוצה והכול היה ניראה לי מוזר פתאום. הסתובבתי עם התחושה הזו יומיים והתחיל לי מתח בבטן ואז החרדה קפצה עלי ואחזה אותי שוב.
שוב פעם צללתי אחורה בזמן אל הסיפור הזה, אני שוב בחרדות אבל הן יותר בשליטה,
הבעיה הקיצונית יותר היא, כשאני מסתכל במראה אני מרגיש מוזר וגם כשאני מסתכל החוצה למרחב פתוח הכול ניראה לי מוזר. כאילו משהו בעיניים שלי לא מסתדר.
קראתי על דה פרסונליזציה שוב וזה הכניס אותי עוד יותר ללחץ. מעבר לזה אני מנסה להבין אם אולי חוויתי את התחושה הזו כל השנה האחרונה אך לא ייחסתי לה חשיבות. יש לי רגעים בחרדה הנוכחית שאני כאילו לא מכיר עצמי, שאני הולך להשתגע, כאילו האישיות שלי מתנפצת לרסיסים ואיתה כל העולם שלי. הרבה מחשבות מה יקרה אם אני יאבד שליטה (מדמיין את עצמי פתאום צורח ומשתגע- למרות שזה לא יקרה), אני לא ישן כבר כמה לילות, מתעורר כל שעה-שעתיים ואני ממש עייף כל היום ואני חושב שזה מוסיף ללחץ.

בקיצור שצף של מחשבות ובלגן בראש ובנפש.
אני לא יודע אם לנסות ולהתמודד עם זה לבד כמו בפעם שעברה, התחושות האלו מוכרות לי ואני מרגיש שאני יכול להתמודד איתן אך מצד שני זה הרבה סבל.

אני מנסה להבין מה השתבש? מה הטריגר?
האם זה שקראתי על דה-פרסנוליזציה החזיר אותי לטראומה הזו ואני סתם מלחיץ את עצמי או שמא זו באמת התופעה.

ועוד 2 שאלות:
האם אפשר לחוות דה-פרסנוליזציה ולא לדעת מכך?
האם יכול להיות שכל השנה האחרונה הייתי באותה תחושה ולא הבחנתי בכך?