חרדה יום יומית כל רגע ורגע.

שלום.
אני בן 24, עברתי תקופה לא כל כך נעימה לפני כמה שנים. סוג של פסוט טראומה, במשך הזמן הדחקתי את הכאב הנפשי את העצב כי לא יכלתי להתמודד איתו, הייתי מנתח את המחשבות בשביל שאני ארגיש יותר טוב וכך רק מדחיק את מה שאני באמת מרגיש. בכל זאת הייתי לוחם בצבא שלוש שנים, אפילו שזה ישב לי על הראש כל הזמן (זה לא טראומה מהצבא).
בשנה האחרונה של הצבא התחילו כאבים פיזיים, בראש ברגל בחזה. אחרי השחרור ההכאבים עלו שלב וניהיו קוצר נשימה, הסרעפת מתכווצת וקשה לי לשאוף אוויר(מילותיו של איש מקצוע). אז הבנתי שאני צריך לבקש טיפול, נפתחתי מול ההורים והתחלתי ללכת לפסיכולוג ובאמת זה עזר בהתחלה כי סוף סוף פרקתי את מה שהפריע לי כל כך הרבה זמן. אחרי חודשיים טיפול טסתי לחול, ושם המחשבות לא כל כך הפריעו אבל הכאבים ניהו הרבה יותר חזקים ביחד עם הקוצר נשימה. חזרתי אחרי 8 חודשים קוצר נישמה עדיין נמשך ושוב חזרתי לנתח מחשבות וכו. הלכתי לפסיכולוג עוד פעם תקופה וגם לפסיכאטר שהביא לי כדורים. (ציפרלקס, לחרדה זה עזר לי בהתחלה אבל עכשיו כאילו אין הבדל אחרי שלושה חודשיים של כדור וחצי החרדה עדיין מאוד קשה)כדורים אני עדיין לוקח ועם הפסיכולוג הפסקתי, זה נתן לי נקודת מחשבה להמשך אבל בעיקרון הבנתי שהעבודה היא עצמית, הבנתי שצריך להפסיק לנתח ולהדחיק, והתחלתי ללכת למטפל של דימיון מודרך כי לא משנה כמה אני אחפור אנתח לא אנתח בסוף צריך לעבוד על הרגש שנפגע מבפנים(מקווה ששאני מצליח להיות ברור) .(סליחה שיצא לי מאוד ארוך) רציתי לוודא איתך עם מה שאני עושה נכון, החרדה שלי היא כל רגע ורגע, אין לי רגע נחת, ואני מרגיש שפסיכולוג לא יכול עכשיו ללמד אותי או להסביר לי משו חדש אלא צריך לעבוד על מה שבפנים שהוא גם הדבר שמעוררר את החרדה, ולכן אני הולך למטפל שעובד על הרגש. האם הדרך שלי נכונה?