התקפי חרדה לאחר לידות שהחמירו עם מות אבי

שלום רב,
אני בת 32. אם לשתי פעוטות האחת בת 5.5 והשנייה בת 4. בהריון של בתי הבכורה קיבלתי את התקף החרדה הראשון בחיי ומאז חוויתי עוד הרבה כאלה לצערי הרב. גרתי ליד אמי שהבנות היו קטנות ואחכ עברנו ליחידה ליד ההורים של בעלי, כך שאף פעם לא יצא לי לחיות ללא תמיכה (יש לי פחד להימצא עם הבנות לבד מחשש שיקרה לי משהו והן תשארנה חסרות ישע).
מאז אני סובלת מהתקפים (לעיתים יותר לעיתים פחות). לאחרונה אבי נפטר מאז התווספו לחיי חרדות חדשות כמו פחד מנהיגה (לציין שיש לי רישיון עד 15 טון ואף פעם לא פחדתי לנהוג) והיום אני לא מסוגלת לעלות לכביש. העניין הוא שחוויתי לראשונה בחיי התקף חרדה כשחזרתי מבית החולים שאבי היה מאושפז בו (היה כבר על ערש דווי) ומאז אני לא עולה לכביש, קלסטרופוביה (לא עולה ויורדת במעלית, מפחדת לעבור תחת גשרים, רחובות צרים וכו').
ובכלל, יש לי פחד להיות לבד בבית ועם הבנות, תמיד אני צריכה שיהיה איתי מישהו. איך אפשר להגדיר את הבעיה שלי?
נטלתי ציפרלקס כמה חודשים לאחר לידת בתי הבכורה (לפני חמש שנים כאמור), היה לי קשה להסתגל לכדור ואני מאוד פוחדת לקחת שוב כי זה מאוד מגביר את ההתקפי חרדה בהתחלה.
אני בתקופת התמחות במשפטים וכלפי חוץ אני נראית נורמלית, אבל למעשה סובלת מאוד. אני חוששת להביא עוד ילדים לעולם בגלל החרדות וחוסר הניידות שלי, לעיתים אני חוששת שאני יכולה לפגוע בבנותיי אם אהיה איתן לבד (מחשבות לא נורמליות) למרות שאף פעם חלילה לא פגעתי ואני מטפלת בהן בכפפות שלי משי אבל רק המחשבות האלה מפחידות אותי. פחדת מעצמי.
אני מטופלת אצל מטפל cbt בגלל הנהיגה - קשה לי מאוד להשלים עם זה שלא אנהג שוב, אך השבוע זה החמיר, היה לי התקף חרדה על הכביש אפילו כשבעלי נהג וביקשתי ממנו להיצמד לשוליים (פחדתי שיהיה לי דחף לפתוח את הרכב ולקפוץ ) כנראה בגלל הקלסטרפוביה.
מה לעשות? האם לא לנסוע יותר בכביש בין עירוני? אני מסכנת את משפחתי?
יש לי קלונקס בבית שאני לוקחת לטיסות, האם זה יעזור לי לשבת ליד בעלי בשקט בנהיגה?
האם אסור לי להביא עוד ילדים לעולם?
איך חוזרים למסלול תקין.
המטפל שלי ממליץ לי לעשות המון ספורט, אני לא כל כך עושה זאת האמת, תחושות החרדה מכניסות אותי לדיכאון.
איך יוצאים מזה? אני מפחדת לאבד את השפיות שלי.
אשמח לחוות דעתכם.