חרדה מכל נושא המוות

שלום רב.
אני בת 51.
איבדתי את אבי היקר לפני 9 שנים ואת אמי היקרה לפני 4 חודשים
יחסית נפטרו צעירים.
אבי 68 לאחר מחלת לב ואמי 72 לאחר מחלת ראות קשה מאד וממושכת.
אציין שליוויתי וסעדתי אותם עד מותם המצער.
מאז ומתמיד נושא המוות הפחיד אותי.
זה התחיל כטראומה בכיתה ג' כשראיתי איך מורידים שכן מבוגר שנפטר.
זכורות לי כפות רגליו שבצבצו מהשמיכה.
זה כנראה נחקק כטראומה בזכרוני.
בגילוי מצבה של אבי,הלכתי לבדי כשכולם המתינו בחוץ לחפש את החלקה בה הוא קבור.פתאום קלטתי שאני מחפשת אותו באדמה,וחטפתי התקף חרדה נוראי שאין לי מושג איך הגעתי לשער בית העלמין לבנה ורועדת כולי. אז התחילו לי התקפי חרדה גם בנהיגה,אני לא טסה .ההתקפים קיבלו זרועות והתפשטו אך די נרגעו ולאט לאט התגברתי על רובם באמצעות סי בי טי,תרגילי הרפיה וכו.
מאז לא עליתי לבית עלמין.
כשניסיתי לעלות קיבלתי התקף חרדה נוראי.בלוויה של אמי לא השתתפתי.
רק בתום השבעה דודתי החזיקה ותמכה בי ועליתי כולי רועדת.
אני חושבת שיש לי נקרופוביה.קראתי על כך לא מעט.
העיסוק האובססיבי במתים. בסופניות הזאת.איך ייתכן שאמא ואבא מתחת לאדמה?.
מה קורה לאחר המוות.
זה התגבר כמובן כעת כשלפני 4 חודשים אמי האהובה נפטרה.
לא מפסיקה לחשוב עליה שם בבית עלמין.
התמונות איך בכתה וסבלה ביומה האחרון לא מרפות ממני.
ברור לי שזו טראומה,אפילו הלכתי בזמנו לטיפול אצל פסיכולוג שישב איתי בבית עלמין והסביר לי שאין פעילות גלי מח אצל אדם שנפטר. ובכל זאת הפחד הזה והמחשבות לא מרפות.
איזה טיפול ניתן להציע לי בבקשה?