לדבר ולבכות

שלום לך ד"ר יש לי שאלה והיא קצת ארוכה.אני נשואה פלוס 2 ילדים הקטנה שלי בת 11 היום.לפני 4 שנים ביתי חטפה את מחלת האפילפסיה בפיתאומיות.קיבלנו את זה מאד קשה ניכנסתי לבועה כזאת של פחדים שפתאום היא לא תקבל עוד התקף .אני קופצת מכל צעקה מכל בכי ברחוב אני אפילו נבהלת.לא אמרתי שהיום היא מטופלת בתרופות ששנה כמעט היא בלי התקפים.האמת לא טיפלתי בפחדים שלי .הפחדים התחילו מהמקרה הראשון של הילדה שהוא היה מאד קשה.לא היתיחסתי לעצמי בכלל.בעלי לעומתי קיבל את זה מאד קשה והיצטרך כדורים.ויפאקס.ונילה.משהו כזה.הוא קיבל את זה ממש קשה היו לו דמעות בכי בלי הפסקה וממש דיכאון.היום ברוך השם הוא יותר טוב.מה שקרה לי השבוע אני ובעלי היה לנו ריב כמו לכל זוג נשוי ריב שעבר אחרי יום.למחרת קמתי בבוקר ודיברתי אם בעלי ופתאום התחלתי להוריד דמעות וממש לבכות זה נמשך כל היום אם מי שדיברתי התחלתי לבכות לו ואני לא יודעת אפילו למה.הרגשתי כאבים בגוף וכאבי גב והרגשתי שאין לי כוח לעשות כלום.ישנתי בלילה טוב וקמתי למחרת כאילו כלום לא קרה לא בכי ולא כלום .השאלה שלי למה זה קרה לי ואיך זה פתאום עבר .?ומה זה היה?אשמח אם תענו לי ושיהיה יום טוב וחג שמח.