מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
- ילד בן 2.5 מפחד בגן השעשועיםרוני20/05/2009
אשמח לעזרתכך בנושא -
בני בן 2.5 ובחודשים האחרונים הוא פיתח פחד ממתקנים בגני השעשועים. עד גיל שנתיים בערך הוא נהג לעלות ללא פחד על המתקנים (נדנדות, מגלשות, קרוסלה וכו'). אך עם הזמן החל להסכים לכך פחות ופחות. בהדרגתיות הוא הפסיק לעלות על המתקנים - בהתחלה לא הסכים לעלות על הנדנדות, אח"כ על המגלשה, אח"כ על הקרוסלה וכו'. בהתייעצות עם הגננת, לא התעקשנו על כך מאד בכדי לא ליצור מזה עניין. אבל המצב מחמיר גם בגן- אפילו אם הוא מסכים לשם שינוי לעלות למשל על המגלשה הוא תמיד מבקש עזרה למרות שהוא מבחינה פיזית הוא מסוגל לעשות זאת לבד. פעם לא הפריע לו שגם ילדים אחרים נמצאים על המתקנים אבל כיום הוא מסרב לחלוטין לעלות על מתקן עם ילד אחר נמצא בו. הוא מסכים רק לפעמים לעלות על המתקן רק אם הוא ריק מילדים וברגע שילד אחר מגיע הוא מיד מבקש לרדת.
אנו הולכים הרבה פעמים במהלך השבוע לגן השעשועים עם ילדים מהגן שלו והוא מאד אוהב ללכת לשם ביחד עם כל הילדים אבל יש לי הרושם שהוא נהנה יותר מלהיות בחברתם מאשר מבאמת לשחק איתם ולעלות ביחד אתם על המתקנים. הרבה פעמים הילדים מציעים לו להצטרף אבל הוא כמעט תמיד מסרב ומעדיף להיצמד אלי למרות נסיונות השידול שלי שהוא ישחק אתם.
אני רוצה לציין שהוא מאד מפותח מבחינה ורבאלית ומדבר שוטף אך ההתפתחות המוטורית שלו תמיד היתה יותר איטית. למשל, הוא החל ללכת עצמאית רק בגיל 1.5 כאשר הרגיש מספיק בטוח לעשות זאת לבד בצורה מושלמת. בנוסף, הוא קטן בגיל ביחס לשאר חבריו וגם קטן מאד פיזית דבר שלדעתי משפיע גם על הבטחון העצמי שלו.
לסיום, אני מעוניינת לדעת האם יש אפשרות שיש לו איזו בעיה פיזית/בריאותית או מדובר בעניין רגשי. אם מי אני יכולה להתייעץ בנושא? ומה ניתן לעשות על מנת לשפר את המצב?
מצטערת על האורך אך ממש אשמח להכוונה.
תודה.
* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר 
תשובה לרוני
ד''ר אודי אורן20/05/2009לרוני שלום,
הסיכוי שמדובר בבעיה בריאותית/פיזית הוא נמוך ביותר.
אם את רוצה להיות לגמרי בטוחה תוכלי להתייעץ במכון להתפתחות הילד בקופת החולים שלך.
בסבירות גבוהה מדובר בקושי התנהגותי שמבוסס על חויות שעבר במתקנים.
לכאורה מדובר בהתפתחות מוטורית איטית, אבל למעשה יש פה נסיגה המעידה שהוא חווה חויה שלילית.
גם כאן, מכון להתפתחות הילד יכול לעזור בעצה.
כעקרון:
אם התפקוד הכללי בסדר, אין מקום לדאגה.
להמשיך לתמוך, אין סיבה ללחוץ.
לנצל הזדמנויות כדי לתת חיזוקים חיוביים להצלחות מוטוריות.
לתרגל איתו אתגרים מוטוריים אחרים כדי להוכיח לו שהוא מצליח.
בהצלחה,
אודי* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם שמרנים במיטה?
.jpg)
.jpg)
.jpg)






.jpg)
.jpg)

